[פורסם במקור בתאריך 5/2/2005]

חלק ראשון

לאחר הסרט הקודם שראינו, אין ספק שאבי ביטר הוא האיש המושלם לתפקיד הראשי בסרט שנקרא "קורבן האהבה". אך האם הוא יצליח להתעלות על הדרמה קורעת הלב של הסרט הקודם? מיד נראה.

בסצנה הראשונה אנחנו רואים את אבי ישן בשלווה, כשפתאום מעיר אותו חברו, מפוחם כולו, ומבקש ממנו עזרה עם האוטו שהתקלקל ואמור להביא את שניהם לעבודה. אבי משתעשע על חשבונו ואומר לו שהוא נראה כמו "אידי ימין דדה", ואומר לו שיכין לו קפה. תוך כדי הקפה החבר של אבי מספר שהיה בלילה במסיבה. אבי מתעצבן על הקפה: "כזה קפה שיעשו בגירושין שלך". בינתיים נראה שמדובר בקומדית בורקס בהתהוות.

האחים סופר ביטר

אבי והחבר שלו נוסעים לעבודה על רקע הקרדיטים, שבין היתר מזכירים את דוגמנית הצמרת והשחקנית "אניטה אללי" (אל תשאלו אותי אני לא יודע).

לבסוף אבי והחבר שלו מגיעים לחניה ומחנים בצורה ערבית למדי את הביטרמוביל (על הצד, בתור התחלה) וחוסמים לשתי נשים את היציאה מהחניה. הן מנסות לגלות של מי הרכב ללא הצלחה, וכשאבי חוזר לאוטו מאיה, אחת מהשתיים, ניגשת אליו ומתחילה לקלל אותו. אבי שותק עד שהיא נרגעת, ואז שואל בחושניות: "אני רוצה לשאול אותך שאלה. ממי היופי הזה?" היא עונה לו שזה לא עניינו, והוא עונה בעוד יותר חושניות, "נראה לי שזה מאמא שלך." הוא מסיים את המתקפה הסקסית בדפדוף בעיתון שהוא מחזיק ביד, ואומר "יצחק רבין נהיה כנר". (אם למישהו יש מושג למה זה מתכוון אני אשמח לדעת.) אם זה לא מספיק שרמנטי, הוא בסוף מסכים לפנות את הביטרמוביל מהחניה תמורת מספר הטלפון שלה. היא מסרבת, אבל בסוף הוא נכנע ונוסע משם, לא לפני שהוא אומר לה "אנחנו עוד ניפגש. להתראות, מלכת היופי!" אני לא יודע למה היא לא שכבה איתו במקום.

מאיה מגיעה הביתה ופוגשת את אמא שלה, שמזמינה אותה לבוא איתם לקונצרט, עכשיו שאבא חזר מבלגיה. הסאבטקסט פה הוא "אנחנו צפונים מניאקים", אם מישהו עוד לא הבין. מאיה מספרת לאמא שהיא פגשה איזה צ'חצ'ח ברחוב שחסם לה את הדרך והיא נורא התרגזה… אבל הוא היה נחמד קצת. או או, יש לי הרגשה שהולכת להתפתח פה איזה אהבה… ושאבי ביטר יהיה הקורבן שלה!

אבי בינתיים מגיע לבית קפה ופוגש שם את החבר שלו מקודם (שעכשיו מגלים שקוראים לו מרקו, אגב) והם מתחילים לשחק שש-בש. שימו לב שעד עכשיו לא ברור מה בדיוק העבודה שלהם. אולי הם מקבלים כסף עבור משחקי שש-בש, אני לא יודע. היום הכל יכול להיות. אבי מספר על הבחורה הצפונית שצעקה עליו בדרך, ומרקו מזמין את אבי לדיסקוטק לפגוש כוסיות.
אבי מסכים בתנאי שהם יחזרו מוקדם, כי יש עבודה מחר (השש-בש לא ישחק לבד, אתם יודעים).

מאוחר יותר ההורים של מאיה מתווכחים – האבא צועק על האמא שהוא לא יכול לישון עם הרעש מהחדר של מאיה, שמקשיבה ל"Living on my own" של פרדי מרקורי בווליום גבוה, והיא צועקת עליו שהיא לא יכולה עם זה שהוא כל הלילה במועדונים וכל היום ישן. הוא אומר לה שזו העבודה שלו, וככה יש לה בית ואוטו וכסף, מה היא רוצה? היא עונה שהיא רק רוצה אהבה ו"צומת לב".

אבא מתעצבן והולך אל מאיה בעצמו ואומר לה להנמיך את המוזיקה המזורגגת, בסצנה שהיא הומאז' לטוויסטד סיסטר, אבל היא גם מתווכחת, והוא הולך בעצבים.

משם אנחנו עוברים לדיסקוטק, שם אנחנו רואים לא אחר מאשר רוני האשכנזי המניאק, רוקד ריקוד שאני יכול רק להגדיר אותו כ"אני ממש הומו".

אבי ומרקו נכנסים פנימה, ופתאום אבי רואה את מאיה מרחוק, שניגשת אליו ומנסה לפתח איתו שיחה, אבל הוא שותק. "מה אתה אילם?" היא שואלת. "יש אנשים שקודם מדברים ואחר כך חושבים", הוא עונה בסקסיות, "אצלי זה אחרת." (ההמשך המתבקש הוא כמובן "אני רק מדבר".) הם מפלרטטים כמה דקות, ובסוף היא אומרת שהוא לא הסטייל שלה וחוזרת לשולחן עם החברות שלה. המצלמה חוזרת אל רוני… ואל אניטה פללי, שרוקדת לצידו בלבוש סקסי (וב"לבוש סקסי" אני מתכוון "חזיה וזהו"). בשלב מסוים היא נצמדת אל רוני ומתחילה לרקוד איתו. כנראה שלייקעס עושים לה את זה. אחר כך היא הולכת לרקוד לבד והמצלמה עושה קלוז אפ עצום על התחת שלה, בעוד רוני ממשיך עם ריקוד ה"אני רובוט. וגם הומו" שלו.

הם ממשיכים ככה במשך משהו כמו חמש דקות. לא ברור איך זה מקדם את העלילה. למעשה זה ממשיך ככה עד שרוני דוחף ב"טעות" את המלצרית על אבי בדרך החוצה, ואבי מתעצבן ומחליט ללכת הביתה.

למחרת בבוקר זכי, בעל בית הקפה, מותקף ע"י נרקומן שמאיים לגמור לו את החיים אם הוא לא יתן לו כסף. שאר יושבי בית קפה ממשיכים לשחק שש בש ולשתות קפה כרגיל. כנראה התקפות נרקומנים זה דבר סטנדרטי בבית הקפה הזה. אפילו זכי לא מתרגש ומקלל אותו: "לא תראה ממני גרוש, יא בן זנונים… אמא שלך הייתה שרמוטה כאן בשכונה." הנרקומן עושה מה שעושה כל נרקומן בקריז שמקללים את אמא שלו: קם והולך. בדיוק באותו זמן אבי מגיע לבית הקפה ומרגיע את זכי שהוא ישמור עליו מהנרקומן.

משם אבי נוסע הלאה, אולי לעבודה הדמיונית שלו, ונתקל ברכב תקוע בכביש, בתוכו נמצאת… נכון, אתם כבר יודעים איך הסרטים האלה עובדים… מאיה. אבי עוצר את הביטרמוביל והולך לעזור לה. "גם צפוניות נתקעות לפעמים, הא?" רומז אבי בבוטות. היא מתנצלת אם היא פגעה בו בדיסקוטק והוא מתקן לה את האוטו ומזמין אותה לדיסקוטק; היא מזמינה אותו לים במקום. איזה כיף שהוא נמצא בעולם שבו יש רק עשרה אנשים שונים אז כולם נתקלים אחד בשני כל הזמן. כמובן שהוא רץ לספר למרקו שהוא מאוהב. איזה יופי, רק שהוא לא יהיה קורבן בסוף של האהבה חס וחלילה!

לבסוף אבי ומאיה הולכים מחובקים על חוף הים לרקע שיר של ניל דיימונד שעוסק בפרידה כואבת. מאוד רומנטי. או שאולי סתם העורך המוזיקלי של הסרט (כנראה אבי ביטר) לא טרח להקשיב למילים.

סמי הנרקומן שלנו בינתיים עוצר ברחוב מישהי שמכירה אותו. הוא גונב לה את השרשרת בטריק המתוחכם של "לקחת את השרשרת ולשאול 'איזה שרשרת?' כשהיא אומרת לו להחזיר את השרשרת". (אגב, אני היחיד שמשתעשע מהעובדה שלמסומם קוראים "סמי"?) מרקו מגיע ואומר לו להחזיר את השרשרת, ומקבל מכות רצח. הוא מפסיק רק כשאבי מגיע לסביבה (עשרה אנשים בעולם, כאמור) ומאיים לרצוח מישהו מהם.

כמה ימים מאוחר יותר אבי ומאיה נפגשים שוב על שפת הים ומדברים. "מה את עושה?" שואל אבי. "אני ציירת כזה, אתה יודע, מציירת, רוקדת ג'אז", עונה מאיה בצפוניות. כזה. אבי מספר לה על איך שהוא גדל בלי הורים, בצריפון שקיבל מזכי, שם הוא גר יחד עם מרקו, והם עובדים ביחד בסבלות. זהו, הסוד הנורא התגלה. הם כנראה לא סבלים מוצלחים במיוחד אם הם כל היום יושבים ומשחקים שש בש, אבל שיהיה.

אבי ומאיה הולכים לטייל עוד כמה פעמים, ובינתיים בבית קפה מרקו מספר לזכי על איך שמאז שאבי פגש את המדרובה הם כבר לא נפגשים. יש לי תחושת דז'ה-וו קלה, עוד רגע הוא ינאם לאבי על איך שנשים הורסות לו את החיים. פתאום מגיע אבי ומספר על איך שהוא מאוהב. הוא שואל את זכי אם הוא היה מאוהב והוא עונה לו ש"לא כדאי שאני אספר, זה חבית חרא ואם אני אפתח יסריח עד ראש העין".

בערב מאיה עורכת מסיבה אצלה בבית ומזמינה את אבי ומרקו. אבי מתנהג כג'נטלמן מושלם ומביא אלכוהול. מרקו מתנהג כג'נטלמן גרוע ואוכל עגבניה. כל המי ומי של עולם הביטר נמצאים שם: רוני האשכנזי, אמא של מאיה, עוד שלושה אנשים לא מזוהים. אמא של מאיה מתעצבנת עליה שהיא מביאה ערסים הביתה, וגם רוני שואל אותה אם זה הסגנון החדש שלה ומביט באבי באשכנזיות. מאיה מתעלמת מכולם ומזמינה את אבי אליה לחדר, שם הוא מתוודה בפניה שהוא סבל במסיבה מהיחס של החברים שלה. "אז מה אם אנחנו משכונת עוני וממוצא מזרחי? האנשים האלה אין להם כבוד. את צריכה לראות אצלנו בשכונה. את יודעת מה זה הכבוד שלנו? זה לא כסף – הכבוד אצלנו זה הגאווה. אצלנו בשכונה את באה, את מקבלת יחס חם, שיפודים, קבב, כפרה ממי צ'וקי מוקי, אצלכם אין את זה." זה מעצבן מאוד את מאיה, שמודיעה לו שהיא לשכונת עוני ולמוזיקה מזרחית לא מתקרבת – היא רגילה לחיים "ורודים יותר", מה שזה לא אומר. "פינקו אותי בבית! אני לא רגילה לא לבשל ולא לכבס! ואני לא מתכוונת לעשות את זה!" אבי מסביר לה שהוא לא הולך להשתנות, כי יש לו כבוד, ואצלם יש כבוד לכבוד, והוא לא אסיד מסיד שהיא אומרת לו והרוק מרוק.

אבי מנסה ללטף אותה והיא מסרבת. הוא לא מבין – הלא היא החברה שלו! היא אומרת לו שזה שהוא נכנס אליה לחדר לא אומר שהוא יצליח להשכיב אותה. אבי נעלב נורא מההאשמות והולך. מאיה יוצאת החוצה, כולה חיוכים, ופותחת בנאום האשכנזי* הבא:

"חבר'ה, אתם מאמינים, הבחור הזה…. (סתם דרומי!) בדיוק שירה, את צודקת, סתם דרומי, הוא חושב שאני, מאיה, מאיה, אני, אוהבת אותו, אתם מאמינים? אתם יודעים מי הוא? סתם סבל מדרום תל אביב! אתם יודעים את מי אני אוהבת? את דני! זה סטייל! זה גבר!"

(אוקיי, אז בואו נראה: לרוני האשכנזי המניאק קוראים בסרט הזה דני האשכנזי המניאק. בנוסף גם שמתי לב שמרקו זה בעצם מיקו מהסרט השני שהוריד את השפם המודבק.)

אבי לוקח את מרקו החוצה, לא לפני שמרקו מזהיר אותה שיום יבוא ואבי יקנה אותה ואת כל הקוקסינלים שלה ומאיים להיכנס בה.

אבי חוזר לבית הקפה ומשתכר. לפחות הפעם הוא לא מסתובב ברחוב, אלא יושב עם זכי ומרקו (שמשום מה בוכים כמו ילדים) ושר להם שיר עצוב.כנראה הם בוכים כי הם מבינים כמה אבי הוא קורבן של האהבה.

מה יקרה הלאה? האם אבי ומרקו יהרגו את מאיה כי היא שכחה את השורשים שלה? האם סמי הנרקומן יהרוג מישהו מהם קודם? והאם מישהו מהם אי פעם יעשה עבודת סבלות? את זה נגלה מחר, כי אנחנו רק באמצע הסרט ויש עוד שעה שלמה וגם לי יש קו אדום, ועם כל הכבוד אני, חגי, חגי, אני, לא הולך לראות סרט של שעתיים של אמנים מזרחיים.

המשך יבוא!

– חגי (גם כן קורבן אהבה)

* למען הסדר הטוב אני אציין שבכל השחקנים שאמורים להיות אשכנזים בסרט הם כמובן מזרחים בלבוש מהודר.

חלק שני

בפרק הקודם: אבי ומרקו הם זוג סבלים שגרים בצריפון בשכונת עוני. מאיה היא צפונית עם חיים ורודים. אבי מתאהב במאיה, אבל זה בלתי אפשרי: בשביל האהבה שלה הוא יצטרך לוותר על הכבוד שלו, ואצלו בשכונה אפילו לכבוד יש כבוד. היא זורקת אותו, והוא מסתובב בדיכאון ומספר למרקו איך יום אחד הוא עוד יקנה אותה.

* * *

אבי ומרקו הולכים שוב לדיסקוטק, וכצפוי נתקלים שוב במאיה, שבאה אל אבי ומזכירה לו שהמקום הזה לא לרמתם. אבי אומר לה שהוא אוהב אותה ובא לשם רק בשבילה, אבל היא לא מתרשמת. הוא מנסה ללטף אותה והיא מתחילה לצרוח עד שדני האשכנזי המניאק בא ומפריד בינהם, והם מתחילים ללכת מכות. לשם שינוי אבי לא יוצא מדמם וחבול, אלא מצליח לדקור את דני עם הבקבוק השבור של עצמו. ניצחון!

מרקו חוזר הביתה כולו בוכה ומספר לידידה שלו שאבי דקר את דני ולקחו אותו למעצר. משום מה אבי לא הצליח לרוץ מספיק מהר כדי לברוח מהמשטרה. אבי בינתיים מוצא את עצמו במעצר יחד עם זמר מזרחי שמנגן בשבילו שיר. כנראה ששמו אותו באגף הזמרים המזרחיים של הכלא.

תוך כדי השיר ההורים של מאיה שוכבים במיטה ומדברים על כך שמאיה ודני החליטו להתחתן. אבא של מאיה מזמין את דני אליו למשרד להתרשם. דני מגיע לבקר, ונראה בלתי-דקור-למוות באופן חשוד. הדבר הזה לא מוסבר בסרט, אבל התאוריה שלי היא שאו שדני שיכפל את עצמו מראש, או שהוא אקס-מן. אבא של מאיה מציע לו לנהל את העסק שלו בזמן שהוא יהיה בחו"ל, ודני מסכים לנסות.

מאוחר יותר מרקו מגיע אל דני ומנסה לפייס אותו, אבל אתם יודעים, האשכנזים האלה בלי הכבוד, הם חושבים רק על עצמם. אז מה אם אבי דקר אותו (והיה הורג אותו אלמלא הוא היה אקס-מן), זה לא אומר שהוא צריך לכעוס. דברים כאלה קורים כל הזמן בשכונה. מרקו מאשים אותו שהוא "יושב תחת אושר ולא אכפת לו מאנשים מסכנים כמו אנחנו", אבל דני רק צוחק צחוק מרושע ונותן לו הזמנה לחתונה, שיעביר לאבי. הו הו הו! האירוניה! דני מגרש את מרקו, אבל לא לפני שמרקו אומר לו בפעם השלישית בסרט: "יום יבוא ואבי יקנה את כולכם!" מישהו רוצה להמר איך ייגמר הסרט?

מרקו הולך לבקר את אבי (ומביא לו בינתיים גם סיגריות ובפלות כמו שהוא אוהב).

מרקו אומר לאבי כמה הוא מתגעגע לימים הטובים שלהם, ואבי אומר לו: "מה לעשות מרקו, נפלתי קורבן לאהבה!" כאן אפשר לראות שהסרט עובד בכמה שכבות במקביל: גם קוראים לסרט "קורבן האהבה" וגם אבי ביטר משחק מישהו שהוא קורבן של האהבה. רק תראו כמה מחשבה השקיעו בבניית הסיפור הזה. אבי שואל מה קורה עם מאיה ומרקו מספר לו על החתונה שלה עם דני, ואבי לוקח את זה קשה: "עם דני? עם הכוסית הזה היא התחתנה?" אין ספק שאבי ביטר הוא מחייה הלשון העברית.

אחרי הביקור אבי יושב בתא ונזכר בערגה בסצנות שראינו לפני רבע שעה. בסוף הפלאשבק המצלמה מתרכזת בגרפיטי שעל הקיר, ספציפית בכיתוב "אין כמו אמא". אני מניח שזה אמור להיות פואטי, כי…. לא יודע, פשוט אין כמו אמא, טוב?

משם אנחנו חוזרים אל סמי הנרקומן שמתקיף את זכי, בעל בית הקפה, תוך כדי שהוא צועק "אבי ביטר שלך, אה? אבי ביטר שלך, אה?" הוא מתחיל לחפש את הכסף של זכי ומקלל אותו תוך כדי. אני רוצה לציין שהשחקן שמשחק את סמי עושה עבודה מאוד מאוד טובה של לשחק נרקומן. טובה באופן חשוד אפילו. מרקו מגיע ורואה את זכי שרוע על הרצפה, ומתחיל לבכות. "אם רק אבי היה בחוץ הוא היה מכסח אותו!" כן, מרקו, זה היה הדבר היחיד שהיה יכול למנוע את כל הסיפור. מרקו קורא לשוטר שעוצר את סמי. למה אף אחד לא עשה את זה עד עכשיו? אולי הם סמכו רק על אבי ביטר שיטפל בו.

בחזרה במעצר, חברו למעצר של אבי אומר לו שהוא יכול להיות זמר גדול יום אחד, ואומר לו שהוא משתחרר בקרוב וישמח אם הוא יבוא לשיר במועדון שלו. (הוא אפילו נותן לו כרטיס ביקור. למה למישהו בכלא יש כרטיס ביקור בכיס?)

למחרת אבי משתחרר מהמעצר. איך? למה? לא ברור, אבל העיקר שהוא השתחרר. אין ספק שהוא למד את הלקח שלו: לא לדקור אנשים, כי אתה עלול לקבל שבוע במעצר. אבי שואל איפה זכי, ומרקו נאלץ לספר לו את האמת. אבי מתבאס לדקה ואז חוזר לעצמו, וגוער במרקו: "טוב חלאס, מה אתה מבעוס?" זה לא שהאב המאמץ שלהם נרצח ע"י נרקומן או משהו. מרקו מסביר שהוא מבואס כי עכשיו אין להם עבודה, אבל אבי לא דואג: "זה בסדר, אני הולך להיות זמר, משקיעים בי קסטה." הם עולים על הביטרמוביל ומתכננים את העתיד.

אבי ומרקו נוסעים למועדון היסמין ובעל המועדון מציג אותו לחברים: "זה יהיה זמר גדול, הכרתי אותו בכלא." קלאסה, ללא ספק.

בבית של מאיה בינתיים מתחיל ריב עצבני: דני לא מוצא מה לאכול, ומאיה לא רוצה לבשל. דני מתעצבן על כך שמאיה לא עושה כלום בבית, לא מבשלת ולא עושה כביסה. מאיה מתעצבנת: "בגללך הפסדתי שנתיים מהחיים, התחתנתי עם כסף אבל הפסדתי בן אדם." (אה, עכשיו דברים מתחילים להתחבר. כנראה שבין הרצח של זכי לשחרור של אבי מהכלא עברו שנתיים, רק שעד עכשיו לא הייתה דרך לדעת את זה הודות לעריכה המופלאה של הסרט.) היא מתחרטת שהיא לא הייתה בסוף עם אבי, אבל זה מרתיח את דני לגמרי.

מאיה רותחת: "לא מגיע לי חום? רגשות? אני רק צריכה להכין לך כל הזמן בגטים? סנדביצ'ים? מה עוד אתה רוצה?" כן, מה עוד אפשר לבקש? "אישה צריכה לעשות את זה," אומר דני, "אישה צריכה לכבס, לגהץ, לקפל, לטפל בבעל…" יופי דני, זה בטוח יזכה בסימפטיה. משום מה היא לא מסכימה איתו ורוצה להתגרש.

ובינתיים פוסטרים של הזמר העולה אבי ביטר מתפרסמים בכל רחבי העיר. אבי חותם על קסטות בתחנה המרכזית. אבי מותקף ע"י מעריצים בשוק. אבי מקבל בית יוקרתי עם חצר ונדנדה. אבי הולך לאכול ב"סוכה הלבנה" ביפו ומתלהב מאוד מהאוכל תוך כדי שהוא מזכיר את שם המקום שוב ושוב, אחרי הכל מישהו היה צריך לממן את הסרט; בינתיים דני מתכנן לברוח מהארץ עם המאהבת שלו ברגע שיסיים את הגירושין ממאיה ויכריז על פשיטת רגל. איך התהפכו היוצרות, ובסה"כ עברו חמש דקות. רק בסרטים של אבי ביטר.

אבי מקבל הזדמנות להופיע בטלויזיה ושר שיר שהוא מקדיש למאיה, כדי שתראה איך הוא הצליח בסופו של דבר. כמובן שמאיה במקרה באותו זמן צופה בטלויזיה, אחרת זה היה די חסר טעם.

למחרת מאיה מגיעה למועדון ומתוודה בפני אבי שהיא אוהבת אותו, ומסבירה שהיא עשתה הכל בגלל לחץ חברתי. אבי מעיף אותה מהמועדון וקורא לה בשמות אשכנזיים.

כהן, בעל המועדון, גוער באבי ואומר לו שלמרות הכל מה שהוא עשה לא מוצדק, בגלל שיש לו ילדה בגיל הזה שהוא לא הכיר בכלל כי הוא היה בכלא. מישהו רוצה לנחש מה עומד לקרות?
כהן משכנע את אבי ללכת אל מאיה הביתה ולהתנצל.

אבא של מאיה חוזר הביתה אחרי שהוא מגלה שדני השקיע את כל הכסף שלו בבורסה והרס לו את העסק. הוא מאשים את מאיה ואמא שלה בהכל ובורח מהבית. אמא של מאיה מגיעה למועדון של אבי, מתנצלת על הכל ואומרת שמאיה אהבה רק אותו תמיד ועכשיו היא נעלמה מהבית והשאירה אחריה מכתב לאבי.

"אבי יקירי, כשתרא את המכתב הזה אהיה רחוקה ממך. החלטתי לנסוע רחוק על מנת להתרחק מאותה חברה צבועה שגדלתי בתוכה. אך דע לך אבי, אהבתי אותך ותמיד אוהב. חברי לעגו לאנשים מסוגך וכתוצאה מכך הרסו את אהבתנו היפה. בתקופה הקצרה שהיינו יחד הרגשתי מהי אהבה אמיתית לעומת היחס מהאנשים שסבבו אותי, שחשבו רק על קידום וכסף. משנוכחתי שגם אתה אינך מעוניין בי, החלטתי לנסוע רחוק, אך בלבי תמיד תהיה קרוב. כשתיזכר בי דע לך שיש בעולם בחורה שאוהבת אותך מאוד אך נפלה קורבן לחברה מושחתת בעלת ערכים אגואיסטים. אבי, שנינו נפלו קורבן לאהבה. שלך תמיד, מאיה."

מה שאני אוהב בסרטים האלה זה שתמיד המוסר השכל שקוף כמו אגרוף לפנים. טוב שהיא לא הוסיפה גם "אני מצטערת שאני אשכנזיה ולא מזרחית כמותך, לעולם לא אוכל להיות בן אדם אמיתי כמוך."

קרדיטים.

מה למדתי מהסרט:

* אל תחסום לבחורות את החניה, זה לא שווה את שברון הלב והרציחות.

מחר: "חבר ואח", הסרט שבו כנראה אבי מתאהב בבחורה ואז זה נגמר בבכי.

– חגי (רגע, אבל בסוף הוא לא קנה אותה!)