הביטרספקטיבה: המלחין האלמוני
[פורסם במקור בשלושה חלקים בפברואר 2005]
1.
– אמא, אני חייב לכתוב פוסט על אבי ביטר? עבדתי היום עשר שעות ועשיתי שיעורי בית עוד שעתיים ואני ממש רוצה ללכת לישון.
– כן, בני, זכור את כבוד משפחתנו. נדרנו נדר לכתוב באתר על כל הסרטים של אבי ביטר ונעשה את זה גם אם זה יהרוג אותנו.
– טוב, אמא.
* * *
"המלחין האלמוני" נועד לקהל היותר אינטילגנטי של אבי ביטר, ולכן אין בו כתוביות. לפחות אני חושב שזו הסיבה. אולי סתם נגמר להם התקציב.
כבר בתחילת הסרט אנחנו רואים את אבי משוטט ברחוב ומישהי בוכה. למה? לא ברור עדיין. הוא הולך למועדון ביליארד ופוגש שם את חברו סויסה (המרקו של הסרט). סויסה שלנו הוא מאפיונר, ששולח את אבי להתנקש באמרגן של זמרת שכנראה עשתה לו משהו. אין לי מושג מה. זאת אומרת, הוא מסביר את זה באריכות, אבל הסאונד של הסרט הזה ממש איום ונורא. ככל הנראה זה הסרט הראשון שלו, והוא עדיין לא היה מומחה בטכניקות סאונד מתקדמות כמו "ששאר האנשים על הסט יפסיקו לדבר באמצע הסצינה", ולכן אי אפשר להבין כלום. וכאמור, אין כתוביות. זה הולך להיות אחד הפוסטים היותר קשים כי אני מניח שאני לא אבין כלום. עמכם הסליחה.
אבי יורה באמרגן כשהוא נכנס לאוטו שלו, וכשהזמרת באה להתקיף אותו בצעקות הוא נותן לה סטירה. זה אבי שאנחנו אוהבים! לא אבי שמתאהב ומכבד נשים. אבל למה אבי ירה בה? מה קורה פה?
הסיפור מתבהר קצת בסצנת הפלאשבק הכי סוריאליסטית בהיסטוריה של הקולנוע, בה אנחנו רואים את אבי ביטר הילד. אני כל כך מבואס שאני לא יכול לשמור תמונות מהסרט הזה ספציפית (משהו דפוק בפורמט שלו), אז פשוט תדמיינו אבי ביטר קטן ורזה ועם שיער חלק משום מה. רינת, החברה שלו עוברת דירה והוא נורא מתגעגע, אבל הוא שומר את התמונה שלה ומסתכל עליה כל יום לפני השינה. הוא בטח עשה עוד דברים עם התמונה, אבל אני לא רוצה לחשוב על זה. אבי מספר בדמעות על איך אהב אותה, כמו שרק ילד בן שמונה יכול לאהוב מישהי. בסצנה מרגשת במיוחד אנחנו רואים אותו רודף אחרי המכונית שרינת נוסעת בה, בהומאז' מרגש לפורסט גאמפ.
שנים מאוחר יותר, במועדון לילה גנרי, זמרת בלונדינית באופן מגוחך (דמיינו את גוון סטפני מחמצנת את השיער) מציגה שיר שהיא עומדת לשיר – שיר שנכתב ע"י המלחין האלמוני, אותו היא מחפשת כבר 12 שנה. היא מבקשת שאם המלחין האלמוני נמצא בקהל , שיציג את עצמו. הופה – יש לנו כבר שתי תעלומות, ואנחנו רק שבע דקות בתוך הסרט. האם אבי ביטר הלך לכיוון פילם נואר אפל? כנראה שלא!
תוך כדי שהיא שרה, אנחנו רואים את המלחין האלמוני (אבי ביטר. טוב, זה פותר את תעלומת המלחין האלמוני) בתא בכלא, מנגן את אותו שיר בדיוק לאסירים. זה מה שנקרא בשפת הקולנוע "צ'יפס מחשבתי". הם אפילו מנגנים עם אותו פלייבק לא מסונכרן, מה הסיכוי שזה יקרה?
(אוי, מסתבר שלתוכנה הזאת יש אפשרות לנגן במהירות כפולה, והפעלתי את זה בטעות. זה הדבר הכי מצחיק בעולם. נראה לי שאני אנסה לראות את כל הסרט ככה)
(טוב זה לא עובד. עוד יותר גרוע, אם אני עוצר באמצע, הסרט לא ממשיך כשלוחצים על פליי… וגם אי אפשר לדלג קדימה או אחורה בלי שהקובץ ייתקע. זה עכשיו עיכב אותי עשר דקות סתם. זה הולך להיות מאתגר מאוד. כאילו, יותר מאתגר מהסרטים האחרים שלו. טוב, נראה כמה אני אספיק עד חצות.)
אחרי השיר הנהדר (שאפילו נשמע כבר סביל לאוזניים שלי. האם אני מתמזרח לאיטי?) אחד האסירים אומר לו שהשירים שלו עוזרים להם להעביר את הזמן בכלא. כנראה כי הם עסוקים בלנסות לשכוח את השירים שלו או בלתכנן איך לדקור אותו.
בינתיים הזמרת מקודם מדברת עם האמרגן שלה, ואומרת לו שהכל בזכות המלחין האלמוני, ששולח לה שירים בלי להזדהות. טמבלית, זה אבי ביטר! אה, נכון, זה סרט, היא לא שומעת אותי.
עכשיו אנחנו מגלים את הדמות שאני הכי אוהב בסרט, ללא ספק אחת הדמויות הכי מרגשות בקולנוע הישראלי: הגמד הערס והמונגולואיד! הגמד הערס והמונגולואיד הולך בהתלהבות אל החבר שלו, שעובד במזח, וצורח "יש חנינה! יש חנינה! תראה, כתוב בעיתון שמשחררים את אבי ביטר!" שניהם מתלהבים ומחליטים ללכת לחגוג ע"י השתכרות. זה מאוד סימבולי כי זה מה שאבי ביטר היה עושה באותו מצב. רגע לפני שהם נעלמים מהסט הגמד לוחש לחבר שלו: "יש איזה מישהי לזיין?" אני אוהב אותך, גמד ערס ומונגולואיד.
אבי יוצא מהכלא, וישר נתקל מחוץ לכלא בחברים שלו שבאו ללוות אותו. הם נכנסים לרכב (מין גירסה משוכללת של הביטרמוביל) ונוסעים לדרכם. בדרך, אחד החברים של אבי מספר לו שהשירים שלו הגיעו אל הזמרת כמו שהוא ביקש, והיא לעולם לא תדע מי שלח אותם.
אבי מגיע הביתה וחווה איחוד מרגש עם המשפחה שכולל את אמא (כן! יש לו אמא הפעם!) ששואלת אותו בנונשלנטיות "איך היה בבית הכלא", כאילו הוא חזר עכשיו משבוע בצבא או משהו. כנראה הם כבר רגילים. אחותו מסכמת את כל תקופת הכלא ב"שטויות. הכל יעבור." אבי אומר שהכל היה עלילה שהעלילו עליו. אבי, לא קצת מאוחר מדי להגיד את זה? טוב, לא נורא. עדיף מאוחר מאשר אף פעם. אבי שואל מה עם רינת, אהובת ילדותו, ששמע שנהייתה זמרת מפורסמת. הוא מספר שכל הזמן בכלא הוא חשב עליה. תודה על המידע!
אחר כך אבי הולך ברחוב, לבוש כמו דארת' ויידר שמן (לבוש שחור לגמרי עם גלימה), להגיד שלום לחבר'ה. מה הוא יגיד להם? מי העליל עליו? למה הוא (י)רצח את רינת כהן? למה הוא המלחין האלמוני? והכי חשוב: האם הגמד הערס מצא מישהי לזיין? את זה תדעו מחר, כי נגמר לי הזמן.
🙁
2.
"בזמן האחרון החיים של אבי ביטר הפכו ל- סליחה, הבדיחה הזאת ממש מתבקשת – סרט של אבי ביטר" (מתוך כתבה על אבי ביטר ב"7 ימים", 10/2/05)
* * *
בפרק הקודם: אבי ביטר, איש העולם התחתון, מגיע לכלא ומעביר את הזמן בשתי פעילויות עיקריות: התבוננות בתמונה של אהובתו מגיל שמונה ושליחת שירים אליה באופן אלמוני. מאוחר יותר אנחנו רואים גמד ערס (במובן המילולי) שמתלהב מכך שאבי קיבל חנינה. אבי יוצא מהכלא והולך לפגוש את החברים שלו, וכאן עצרתי כי נגמר לי הכוח והזמן. אתם בטח נורא במתח כמוני, אז בואו נראה מה קורה הלאה.
* * *
(תיקון: בצפייה הקודמת לא הבנתי שהזמרת שהמלחין האלמוני שולח לה שירים היא בעצם הזמרת רינת כהן שאבי מרביץ לה בתחילת הסרט, זאת הודות לאיכות המדהימה של הסרט שבילבלה אותי לגמרי. עכשיו הכל ברור, לפחות בסטנדרטים של עלילות הסרטים של אבי ביטר.)
אז אבי הולך לו ברחוב ולוחץ את הידיים לכל אדם שני ברחוב עד שהוא מגיע לנמל ופוגש את קובי, חבר שלו, שעצוב בגלל שחבר אחר של אבי, "קומבינה", מאיים עליו ופיטר אותו מהעבודה. אבי מבטיח לסדר לו את הבעיה, והולך אל קומבינה, שיושב במשרד מאולתר אי שם. "אני כועס עלייך, קומבינה," אומר לו אבי, "בספר של החוקים של הגנגסטרים כתוב שלא נלחמים נגד חלשים." אבי מבקש מקומבינה להחזיר את קובי לעבודה, וכמו גנגסטר טוב שקרא את ספר החוקים, הוא מסכים.
מאוחר יותר אבי נפגש עם החבר שלו ששלח את השירים שלו מהכלא לרינת. ייתכן שזה אותו קובי מקודם, כמו שכבר ציינתי אי אפשר להבין פה כלום. הוא מקבל טלפון מעוד חבר בשם טוביה שמזמין אותו לתל אביב, והוא אומר שהוא ישמח להגיע, אבל קודם כל הוא יוצא להפליג יום יומיים.
בסצנה הבאה שרק מבלבלת את העניינים עוד יותר, הגמד מתחבא מאחורי שיחים ומרגל אחרי מישהו לא מזוהה שמדבר בטלפון ומאיים על קובי. אני חושב שבסרט הזה לא הייתה מספיק עלילה, אז החליטו פשוט לשים המון דמויות שונות כדי לבלבל את כולם. הגמד מסיק מסקנות: "אז, הולכים להרוג את קובי? אני יודע! אני אלך לקרוא לאבי." הוא רץ נגד הזמן ונגד מכשולים מאיימים בדרך כמו קירות בגובה חצי מטר ועשבים באדמה, שמפילים אותו שוב ושוב לרצפה, בעוד הוא זועק "אבי! חכה!" הוא בסוף מצליח להשיג את אבי, ולו רק בגלל העובדה שאבי סתם עומד ברחוב ולא זז לשום מקום. "רוצים להרוג את קובי! אבא של רותי וכמה חבר'ה!" גונח הגמד, אבל אבי כהרגלו לא מתרגש (אבי מתרגש אך ורק מנשים שבוגדות בו) והם יוצאים לדרך לאיטם. "מי יכול עלייך, אבי?" שואל הגמד, "אם מישהו ינסה ללכת עלייך אני גם כן איכנס בו, אני אזיין אותם."
אבא של רותי וחבורת הבריונים שלו תופסים את קובי והוא מאיים עליו שיפסיק לצאת עם הבת שלו. אך הוא בוודאי לא ציפה לאבי ביטר וגמד עצבני שיופיעו בסביבה! אבי מנסה בנחמדות לשכנע את אבא של רותי, שאחרי הכל הוא זה שלימד אותם איך להיות ילדים טובים ושאסור להרביץ, וחוץ מזה אלוהים לא רוצה שיפרידו בין זוג אוהבים – למה הוא הולך נגד אלוהים? כאן כבר ציפיתי לסצנה הצפויה של "אבי מקבל מכות רצח וחוזר לנקום", אבל משום מה אבא של רותי הורס הכל ע"י כך שהוא משתכנע ואומר לבריונים לעזוב את קובי וללכת. הגמד המאוכזב מציל לפחות חלקית את הרגע בכך שהוא מקלל אותם בעוד הם הולכים, אבל אין ספק שמדובר באנטי-קלימקס עצבני.
אבי, קובי, רותי ואבא שלה הולכים לחגוג במועדון (או שזו החתונה, זה מרגיש כמו חתונה למעט העובדה שהם לא לבושים כמו בחתונה). קובי מבקש מאבי רק עוד טובה אחת בשבילו – שישיר לו שיר. אבי שר שיר שמח וכולם רוקדים, כולל הגמד שעולה על כיסא ומענטז עם סיגריה בפה. עוד סיבה שאני מתבאס שאני לא יכול ללכוד תמונות מהסרט הזה.
בכל מקרה, בשלב הזה עברנו כבר קצת יותר מחצי שעה של סרט ועדיין אין שום קונפליקט בעלילה היות ואבי הצליח לפתור הכל באמצעות שני משפטים. שום גמד שרוקד על שולחנות לא יכול להסתיר את העובדה שהעלילה לא מתקדמת לשום מקום. אולי שני גמדים כאלה, אבל גמד אחד לא.
בהמשך אבי מגיע אל המועדון שבו מופיעה רינת כהן, ששרה את אחד השירים של המלחין האלמוני ומבקשת שוב שיזדהה. אחד האנשים במועדון תוהה לעצמו מי זה המלחין האלמוני שכותב את השירים היפים האלה. "באמת מעניין", עונה לו מישהו אחר. "באמת שירים יפים", עונה אדם שלישי. אבי קם ויוצא מהמועדון. סוף סוף קונפליקט! הידד!
מאוחר יותר אבי יושב וכותב שיר חדש, כולל תווים. אבי הוא מלחין מוכשר כל כך שהוא כותב את התווים שלו מימין לשמאל. הוא נותן את התווים לגמד, ששולח אותם בדואר לרינת, שמיד רצה להקליט אותם. אין ספק שזה רומנטי, כמעט כמו ללכת אליה ישירות ולהגיד לה "היי, זה אני, אבי, זוכרת? היינו מאוהבים פעם כשהיינו קטנים, ואז עברת דירה ולא יכולנו טכנית להיות ביחד, אבל עכשיו אנחנו כבר כן יכולים טכנית להיות ביחד. אז, אה, בואי נהיה ביחד."
רינת מדברת בטלפון עם סויסה, הלא הוא המאפיונר שראינו בתחילת הסרט, ששואל אותה אם היא חשבה על מה שהוא הציע. היא מודיעה לו שהתשובה שלילית, ושהוא יכול לעשות לה מה שהוא רוצה. סויסה מאיים להרוג אותה, מנתק את הטלפון ושותה כוס מים כדי להירגע.
אבי ממשיך במסע החיפוש העצמי שלו ונוסע ברכבת לתל אביב. עשרה ימים אחר כך הוא פוגש עוד חבר שלו, מתקופת הכלא. החבר מציע לו משהו לשתות ואבי אומר "לא תודה", מלווה בפייד אאוט מאיים. ולא קשור לכלום.
רינת בינתיים נפגשת עם ידידתה היקרה אניטה פללי שרוצה להראות לה את הבגדים המאממים שהכינה בשבילה, כשסויסה נכנס לחדר. כשהם נשארים לבד סויסה מציע לה שוב לעבוד במועדון שלו, אבל היא מודיעה לו נחרצות שהיא לא עובדת בשום מועדון חוץ מזה של האמרגן שלה. סויסה נותן לה שבוע לחשוב והולך. גורם לי לתהות למה הוא לא פשוט משיג זמרת אחרת וחוסך את כל המאמץ, אולי אפילו כזאת שכותבת את השירים של עצמה.
אבי הולך לחוות סוסים (בת"א?) ושר שיר דיכאון בעוד רינת רוכבת על אחד הסוסים ומחייכת למצלמה. אני מניח שמדובר בסצנת חלום. או הזייה. או שסתם הם החליטו לוותר לגמרי על כל הקונספט של "המשכיות בעלילה".
שבוע מאוחר יותר רינת מגיעה הביתה, ומגלה שמחכה לה שליח של סויסה שרוצה לדעת מה קורה. רינת כמובן מגרשת אותו מהבית., ואומרת לו שאדון סויסה כבר קיבל את התשובה שלו.
(כאן נתקע הוידאו וממשיכים רק עם סאונד. ממה שהצלחתי להבין, רינת לא מסכימה לעשות משהו עם מישהו (אתם מוזמנים לדמיין מה ומי), כי היא מנסה למצוא את המלחין האלמוני קודם כל.)
כאן נגמר החלק הראשון של הסרט, בהמשך היום אני אכתוב על החלק השני שלפחות הקובץ שלו, אם לא הסרט עצמו, באיכות גבוהה יותר. פלוס: תמונות של הגמד, שרק בשבילו היה שווה לצפות בתאונת הדרכים שקוראת לעצמה סרט הזו.
3.
תקציר הפרקים הקודמים:
חגי, בעל אתר הומור באינטרנט, חושב שזה יהיה רעיון מצחיק לצפות בסרטים של אבי ביטר במשך שבוע שלם ולכתוב עליהם תוך כדי. זה מתברר כרעיון רע., חגי מוצא את עצמו לא מסוגל להיות באירועים חברתיים בלי לדבר על אבי ביטר כל הזמן, עד שחברים מתחילים להתרחק ממנו והוא מוצא את עצמו בודד וחסר כל.
* * *
בפעם הקודמת עצרנו כאשר אבי ביטר, המלחין האלמוני, נוסע לת"א לביקור חברים אחרי שחרורו מהכלא, בעוד רינת כהן, הזמרת שהייתה אהובת ילדותו של אבי, מקבלת איומים לרצח מהאמרגן סויסה, אצלו לא הסכימה לעבוד.
כזכור, החלק הראשון של הסרט היה באיכות נוראית והדקות האחרונות שלו היו ללא תמונה בכלל, רק עם קול. לכן הופתעתי להפעיל את החלק השני של הסרט ולגלות שהוא מתחיל בסצנה שבה אבי נמצא בתוך מכונית יחד עם רינת, שנראית מעולפת. אני פשוט אתן לכם להשלים בראש את החור בעלילה בין שני החלקים. התאוריה שלי היא שסויסה שלח בריון שיתנקש בה, או משהו. או אולי היא בלעה בייגלה והקדימה קנה לושט. כמו כן ישנו אדם פצוע על הכביש, כך שהמסקנה היא שאנחנו חוזרים כרונולוגית לסצנה הראשונה של הסרט, שבה מתנקשים באמרגן של רינת ואבי נותן לה סטירה. להיות בלש זה כיף!
בסצנה הבאה אנחנו רואים את הגמד הערס על סיפון ספינת דייג, מתלונן על כך שלא נותנים לו להשיט את הספינה כי הוא קטן. הוא מתחנן להרצל הקפיטן שיתן לו את ההגה, אבל הרצל אומר לשאול (כן, אנחנו מגלים סוף סוף את שמו של הגמד) שיעזוב אותו בשקט. "תסתכל על הגודל של הספינה והגודל שלך, נראה לך שאתה יכול להסיע דבר כזה?" אומר לו הרצל ומאיים לסגור אותו במחסן של הספינה אם הוא לא יפסיק לעצבן אותו. האיום עובד. גם גמד עם הרבה בטחון עצמי יודע לשתוק מול איום כזה.
מתוך בטן הספינה עולה במדרגות אבי, שאיכשהו הגיע לשם כשלא שמנו לב. הוא מספר להרצל שהוא החליט להבריח את רינת לספינה על מנת שלא יוכלו להתנקש בה גם. הם שטים במשך כמה ימים, ואז הוא מעביר אותה לדירה של קובי ואשתו, שם היא נותנת לו סטירה כהכרת תודה. אני די בטוח שדיוויד לינץ' הוא הבמאי האמיתי של הסרט, כי אני כבר לא מבין כלום.
אחרי שרינת מגיעה למקום בטוח אבי ושאול הגמד יושבים ושותים בירה על חוף הים, וכך אבי משלים את מכסת הסצנות שבהן הוא חייב להשתכר בכל סרט. שאול מספר לאבי שהוא גם היה פעם מאוהב במישהי שלא רצתה אותו כי הוא גמד, ושהוא צריך להרגיש טוב עם עצמו כי אם הוא לא היה כותב לרינת את השירים היא לא הייתה מתפרסמת. אני אישית חושב שאבי צריך להרגיש טוב עם עצמו כי אולי רינת לא אוהבת אותו, אבל זה לפחות לא בגלל שהוא גמד ערס.
אנחנו עוברים לדירה שבה יושבות רינת ואשתו של קובי ומקשיבות למבזק חדשות, שכמובן שם את סיפור החטיפה שלה בתור הידיעה הראשית. כנראה היה יום חדשות חלש. בחדשות נוספות באותו מבזק, אנחנו למדים כי ראש הממשלה נפגש עם ערפאת וכנראה יהיה הסכם שלום. אבל זה לא באמת חשוב לאף אחד.
אבי הולך לבקר את רינת, שמאשימה אותו בנסיון ההתנקשות ומציעה לשחד אותו. אבי אומר לה שלא הכל נמדד בכסף ושבעוד יומיים הוא ישחרר אותה, והולך משם. בדרך החוצה עוקבים אחריו רכבים מסתוריים, ומתוך אחד מהם יוצא אדם חמוש באקדח ומכניס את אבי פנימה. הוא מובל אל סויסה, שמעוצבן עליו מאוד. מתברר שככל הנראה אבי ירה באחד מהאנשים של סויסה על מנת שיוכל להבריח את רינת. אבי כהרגלו לא מתרגש משום דבר, ואומר לסויסה שיעזוב את רינת במנוחה, אחרת הוא "ילך בדרכים שלו", מה שזה לא אומר. עד עכשיו כשאבי הלך בדרכים שלו זה נגמר בזה שהוא קיבל מכות ושכב על הרצפה מדמם. אולי הפעם יש לו שיטה חדשה. לשון הזהב של אבי עובדת שוב, וסויסה מסכים לעזוב את רינת בלי להתווכח בכלל. אין ספק – כשזה קשור לניטרול סיטואציות עם פוטנציאל לפיצוץ, יש לאבי את זה. אולי הוא זה שיביא שלום למזרח התיכון. מילה אחת שלו, וכל המנהיגים הערביים לוחצים לו את היד.
אבי וקובי הולכים אל רינת, ואבי אומר לה שהיא משוחררת הביתה. רינת מבינה שהוא לא המתנקש, ושואלת אותו מי הוא. הוא מסרב להגיד, והיא אומרת לו שהיא לא מבינה אותו. היא לא לבד. הם לוקחים מונית, ואבי אומר לנהג את הכתובת של רינת. רינת שואלת אותו מאיפה הוא יודע איפה היא גרה, והוא עונה לה "מי לא יודע איפה את גרה? זמרת מפורסמת!" כמובן, הרי ככל שמישהו יותר מפורסם, הוא מפרסם יותר את כתובת המגורים שלו. בסה"כ קומון סנס.
כשהם מגיעים לבית של רינת, היא שואלת אותו בפעם האחרונה מי הוא. הוא עונה לה "סתם בנאדם", והולך. הוא נוסע לחוף הים, וחווה שם סדרת פלאשבקים לילדות שלו ולחלקים נכבדים מהסרט., לטובת מי שפיספס את השעה הראשונה.
מאוחר יותר, רינת מגיעה אל המשרד של סויסה, ואומרת לו שהיא מוכנה לעבוד אצלו בתנאי אחד: שיגלה לה מי האיש המסתורי שחטף אותה. סויסה מסרב, היות והבטיח לאבי שלא יספר כלום בנושא. רינת מתחננת שוב והוא מסרב עוד פעם. נו, תגיד לה כבר, שנוכל כבר ללכת הביתה. זה לא עד כדי כך סוד גדול.
רינת הולכת משם אל קובי ומנסה לדובב אותו תמורת כסף. הוא מוביל אותה לביתו של אבי, שם היא עולה במדרגות ונתקלת בתמונה של עצמה כשהייתה קטנה בחדרו של אבי, ומבינה הכל. היא תופסת את אבי באמצע הלחנת שיר חדש, ואחרי המפגש המרגש היא אומרת לו שהיא רוצה להיות איתו, אבל כצפוי הוא אומר לה שהם לא יכולים להיות ביחד, כי זה חסר טעם. זה עדיין לא מסביר למה הוא הקים מקדש שלם בחדר שלו עם אינסוף פוסטרים ותמונות שלה, נרדם עם תמונה שלה כל לילה, שלח לה שירים והרג בן אדם בשביל לחטוף אותה. אולי זו הדרך שלו להגיד "אני רק רוצה שנהיה ידידים". הוא מביע חרטה על כל מה שעשה ואומר שהוא מתכנן לנסוע לחו"ל.
אבי נוסע לשדה התעופה, אבל רינת מקדימה אותו ומחכה לו שם. הם מתחבקים, ומופיע הכיתוב "שלכם באהבה, אבי ביטר". קרדיטים.
אז מה בעצם היה לנו פה? סרט בלי יותר מדי קונפליקטים, כי כל פעם שהתחיל לקרות משהו עם פוטנציאל להתפתח הוא נקטע ע"י כשרון הגישור המופלא של אבי, וסיפור אהבה מתוסבך וחסר פואנטה למדי. אבל הכי חשוב, היה לנו את שאול הגמד!
ולכן זהו הסרט הכי טוב בעולם, אי פעם.
תם ונשלם מרתון סרטי אבי ביטר, הקהל מתבקש לקום לשירת התקווה.
– חגי (כל עוד בלבב, משהו משהו משהו..)
