הביטרספקטיבה, חלק 2: קורבן האהבה

[פורסם במקור בתאריך 5/2/2005]

חלק ראשון

לאחר הסרט הקודם שראינו, אין ספק שאבי ביטר הוא האיש המושלם לתפקיד הראשי בסרט שנקרא "קורבן האהבה". אך האם הוא יצליח להתעלות על הדרמה קורעת הלב של הסרט הקודם? מיד נראה.

בסצנה הראשונה אנחנו רואים את אבי ישן בשלווה, כשפתאום מעיר אותו חברו, מפוחם כולו, ומבקש ממנו עזרה עם האוטו שהתקלקל ואמור להביא את שניהם לעבודה. אבי משתעשע על חשבונו ואומר לו שהוא נראה כמו "אידי ימין דדה", ואומר לו שיכין לו קפה. תוך כדי הקפה החבר של אבי מספר שהיה בלילה במסיבה. אבי מתעצבן על הקפה: "כזה קפה שיעשו בגירושין שלך". בינתיים נראה שמדובר בקומדית בורקס בהתהוות.


האחים סופר ביטר

אבי והחבר שלו נוסעים לעבודה על רקע הקרדיטים, שבין היתר מזכירים את דוגמנית הצמרת והשחקנית "אניטה אללי" (אל תשאלו אותי אני לא יודע).

לבסוף אבי והחבר שלו מגיעים לחניה ומחנים בצורה ערבית למדי את הביטרמוביל (על הצד, בתור התחלה) וחוסמים לשתי נשים את היציאה מהחניה. הן מנסות לגלות של מי הרכב ללא הצלחה, וכשאבי חוזר לאוטו מאיה, אחת מהשתיים, ניגשת אליו ומתחילה לקלל אותו. אבי שותק עד שהיא נרגעת, ואז שואל בחושניות: "אני רוצה לשאול אותך שאלה. ממי היופי הזה?" היא עונה לו שזה לא עניינו, והוא עונה בעוד יותר חושניות, "נראה לי שזה מאמא שלך." הוא מסיים את המתקפה הסקסית בדפדוף בעיתון שהוא מחזיק ביד, ואומר "יצחק רבין נהיה כנר". (אם למישהו יש מושג למה זה מתכוון אני אשמח לדעת.) אם זה לא מספיק שרמנטי, הוא בסוף מסכים לפנות את הביטרמוביל מהחניה תמורת מספר הטלפון שלה. היא מסרבת, אבל בסוף הוא נכנע ונוסע משם, לא לפני שהוא אומר לה "אנחנו עוד ניפגש. להתראות, מלכת היופי!" אני לא יודע למה היא לא שכבה איתו במקום.

מאיה מגיעה הביתה ופוגשת את אמא שלה, שמזמינה אותה לבוא איתם לקונצרט, עכשיו שאבא חזר מבלגיה. הסאבטקסט פה הוא "אנחנו צפונים מניאקים", אם מישהו עוד לא הבין. מאיה מספרת לאמא שהיא פגשה איזה צ'חצ'ח ברחוב שחסם לה את הדרך והיא נורא התרגזה… אבל הוא היה נחמד קצת. או או, יש לי הרגשה שהולכת להתפתח פה איזה אהבה… ושאבי ביטר יהיה הקורבן שלה!

אבי בינתיים מגיע לבית קפה ופוגש שם את החבר שלו מקודם (שעכשיו מגלים שקוראים לו מרקו, אגב) והם מתחילים לשחק שש-בש. שימו לב שעד עכשיו לא ברור מה בדיוק העבודה שלהם. אולי הם מקבלים כסף עבור משחקי שש-בש, אני לא יודע. היום הכל יכול להיות. אבי מספר על הבחורה הצפונית שצעקה עליו בדרך, ומרקו מזמין את אבי לדיסקוטק לפגוש כוסיות.
אבי מסכים בתנאי שהם יחזרו מוקדם, כי יש עבודה מחר (השש-בש לא ישחק לבד, אתם יודעים).

מאוחר יותר ההורים של מאיה מתווכחים – האבא צועק על האמא שהוא לא יכול לישון עם הרעש מהחדר של מאיה, שמקשיבה ל"Living on my own" של פרדי מרקורי בווליום גבוה, והיא צועקת עליו שהיא לא יכולה עם זה שהוא כל הלילה במועדונים וכל היום ישן. הוא אומר לה שזו העבודה שלו, וככה יש לה בית ואוטו וכסף, מה היא רוצה? היא עונה שהיא רק רוצה אהבה ו"צומת לב".

אבא מתעצבן והולך אל מאיה בעצמו ואומר לה להנמיך את המוזיקה המזורגגת, בסצנה שהיא הומאז' לטוויסטד סיסטר, אבל היא גם מתווכחת, והוא הולך בעצבים.

משם אנחנו עוברים לדיסקוטק, שם אנחנו רואים לא אחר מאשר רוני האשכנזי המניאק, רוקד ריקוד שאני יכול רק להגדיר אותו כ"אני ממש הומו".

אבי ומרקו נכנסים פנימה, ופתאום אבי רואה את מאיה מרחוק, שניגשת אליו ומנסה לפתח איתו שיחה, אבל הוא שותק. "מה אתה אילם?" היא שואלת. "יש אנשים שקודם מדברים ואחר כך חושבים", הוא עונה בסקסיות, "אצלי זה אחרת." (ההמשך המתבקש הוא כמובן "אני רק מדבר".) הם מפלרטטים כמה דקות, ובסוף היא אומרת שהוא לא הסטייל שלה וחוזרת לשולחן עם החברות שלה. המצלמה חוזרת אל רוני… ואל אניטה פללי, שרוקדת לצידו בלבוש סקסי (וב"לבוש סקסי" אני מתכוון "חזיה וזהו"). בשלב מסוים היא נצמדת אל רוני ומתחילה לרקוד איתו. כנראה שלייקעס עושים לה את זה. אחר כך היא הולכת לרקוד לבד והמצלמה עושה קלוז אפ עצום על התחת שלה, בעוד רוני ממשיך עם ריקוד ה"אני רובוט. וגם הומו" שלו.

הם ממשיכים ככה במשך משהו כמו חמש דקות. לא ברור איך זה מקדם את העלילה. למעשה זה ממשיך ככה עד שרוני דוחף ב"טעות" את המלצרית על אבי בדרך החוצה, ואבי מתעצבן ומחליט ללכת הביתה.

למחרת בבוקר זכי, בעל בית הקפה, מותקף ע"י נרקומן שמאיים לגמור לו את החיים אם הוא לא יתן לו כסף. שאר יושבי בית קפה ממשיכים לשחק שש בש ולשתות קפה כרגיל. כנראה התקפות נרקומנים זה דבר סטנדרטי בבית הקפה הזה. אפילו זכי לא מתרגש ומקלל אותו: "לא תראה ממני גרוש, יא בן זנונים… אמא שלך הייתה שרמוטה כאן בשכונה." הנרקומן עושה מה שעושה כל נרקומן בקריז שמקללים את אמא שלו: קם והולך. בדיוק באותו זמן אבי מגיע לבית הקפה ומרגיע את זכי שהוא ישמור עליו מהנרקומן.

משם אבי נוסע הלאה, אולי לעבודה הדמיונית שלו, ונתקל ברכב תקוע בכביש, בתוכו נמצאת… נכון, אתם כבר יודעים איך הסרטים האלה עובדים… מאיה. אבי עוצר את הביטרמוביל והולך לעזור לה. "גם צפוניות נתקעות לפעמים, הא?" רומז אבי בבוטות. היא מתנצלת אם היא פגעה בו בדיסקוטק והוא מתקן לה את האוטו ומזמין אותה לדיסקוטק; היא מזמינה אותו לים במקום. איזה כיף שהוא נמצא בעולם שבו יש רק עשרה אנשים שונים אז כולם נתקלים אחד בשני כל הזמן. כמובן שהוא רץ לספר למרקו שהוא מאוהב. איזה יופי, רק שהוא לא יהיה קורבן בסוף של האהבה חס וחלילה!

לבסוף אבי ומאיה הולכים מחובקים על חוף הים לרקע שיר של ניל דיימונד שעוסק בפרידה כואבת. מאוד רומנטי. או שאולי סתם העורך המוזיקלי של הסרט (כנראה אבי ביטר) לא טרח להקשיב למילים.

סמי הנרקומן שלנו בינתיים עוצר ברחוב מישהי שמכירה אותו. הוא גונב לה את השרשרת בטריק המתוחכם של "לקחת את השרשרת ולשאול 'איזה שרשרת?' כשהיא אומרת לו להחזיר את השרשרת". (אגב, אני היחיד שמשתעשע מהעובדה שלמסומם קוראים "סמי"?) מרקו מגיע ואומר לו להחזיר את השרשרת, ומקבל מכות רצח. הוא מפסיק רק כשאבי מגיע לסביבה (עשרה אנשים בעולם, כאמור) ומאיים לרצוח מישהו מהם.

כמה ימים מאוחר יותר אבי ומאיה נפגשים שוב על שפת הים ומדברים. "מה את עושה?" שואל אבי. "אני ציירת כזה, אתה יודע, מציירת, רוקדת ג'אז", עונה מאיה בצפוניות. כזה. אבי מספר לה על איך שהוא גדל בלי הורים, בצריפון שקיבל מזכי, שם הוא גר יחד עם מרקו, והם עובדים ביחד בסבלות. זהו, הסוד הנורא התגלה. הם כנראה לא סבלים מוצלחים במיוחד אם הם כל היום יושבים ומשחקים שש בש, אבל שיהיה.

אבי ומאיה הולכים לטייל עוד כמה פעמים, ובינתיים בבית קפה מרקו מספר לזכי על איך שמאז שאבי פגש את המדרובה הם כבר לא נפגשים. יש לי תחושת דז'ה-וו קלה, עוד רגע הוא ינאם לאבי על איך שנשים הורסות לו את החיים. פתאום מגיע אבי ומספר על איך שהוא מאוהב. הוא שואל את זכי אם הוא היה מאוהב והוא עונה לו ש"לא כדאי שאני אספר, זה חבית חרא ואם אני אפתח יסריח עד ראש העין".

בערב מאיה עורכת מסיבה אצלה בבית ומזמינה את אבי ומרקו. אבי מתנהג כג'נטלמן מושלם ומביא אלכוהול. מרקו מתנהג כג'נטלמן גרוע ואוכל עגבניה. כל המי ומי של עולם הביטר נמצאים שם: רוני האשכנזי, אמא של מאיה, עוד שלושה אנשים לא מזוהים. אמא של מאיה מתעצבנת עליה שהיא מביאה ערסים הביתה, וגם רוני שואל אותה אם זה הסגנון החדש שלה ומביט באבי באשכנזיות. מאיה מתעלמת מכולם ומזמינה את אבי אליה לחדר, שם הוא מתוודה בפניה שהוא סבל במסיבה מהיחס של החברים שלה. "אז מה אם אנחנו משכונת עוני וממוצא מזרחי? האנשים האלה אין להם כבוד. את צריכה לראות אצלנו בשכונה. את יודעת מה זה הכבוד שלנו? זה לא כסף – הכבוד אצלנו זה הגאווה. אצלנו בשכונה את באה, את מקבלת יחס חם, שיפודים, קבב, כפרה ממי צ'וקי מוקי, אצלכם אין את זה." זה מעצבן מאוד את מאיה, שמודיעה לו שהיא לשכונת עוני ולמוזיקה מזרחית לא מתקרבת – היא רגילה לחיים "ורודים יותר", מה שזה לא אומר. "פינקו אותי בבית! אני לא רגילה לא לבשל ולא לכבס! ואני לא מתכוונת לעשות את זה!" אבי מסביר לה שהוא לא הולך להשתנות, כי יש לו כבוד, ואצלם יש כבוד לכבוד, והוא לא אסיד מסיד שהיא אומרת לו והרוק מרוק.

מה

אבי מנסה ללטף אותה והיא מסרבת. הוא לא מבין – הלא היא החברה שלו! היא אומרת לו שזה שהוא נכנס אליה לחדר לא אומר שהוא יצליח להשכיב אותה. אבי נעלב נורא מההאשמות והולך. מאיה יוצאת החוצה, כולה חיוכים, ופותחת בנאום האשכנזי* הבא:

"חבר'ה, אתם מאמינים, הבחור הזה…. (סתם דרומי!) בדיוק שירה, את צודקת, סתם דרומי, הוא חושב שאני, מאיה, מאיה, אני, אוהבת אותו, אתם מאמינים? אתם יודעים מי הוא? סתם סבל מדרום תל אביב! אתם יודעים את מי אני אוהבת? את דני! זה סטייל! זה גבר!"

(אוקיי, אז בואו נראה: לרוני האשכנזי המניאק קוראים בסרט הזה דני האשכנזי המניאק. בנוסף גם שמתי לב שמרקו זה בעצם מיקו מהסרט השני שהוריד את השפם המודבק.)

אבי לוקח את מרקו החוצה, לא לפני שמרקו מזהיר אותה שיום יבוא ואבי יקנה אותה ואת כל הקוקסינלים שלה ומאיים להיכנס בה.

אבי חוזר לבית הקפה ומשתכר. לפחות הפעם הוא לא מסתובב ברחוב, אלא יושב עם זכי ומרקו (שמשום מה בוכים כמו ילדים) ושר להם שיר עצוב.כנראה הם בוכים כי הם מבינים כמה אבי הוא קורבן של האהבה.

מה יקרה הלאה? האם אבי ומרקו יהרגו את מאיה כי היא שכחה את השורשים שלה? האם סמי הנרקומן יהרוג מישהו מהם קודם? והאם מישהו מהם אי פעם יעשה עבודת סבלות? את זה נגלה מחר, כי אנחנו רק באמצע הסרט ויש עוד שעה שלמה וגם לי יש קו אדום, ועם כל הכבוד אני, חגי, חגי, אני, לא הולך לראות סרט של שעתיים של אמנים מזרחיים.

המשך יבוא!

– חגי (גם כן קורבן אהבה)

* למען הסדר הטוב אני אציין שבכל השחקנים שאמורים להיות אשכנזים בסרט הם כמובן מזרחים בלבוש מהודר.

חלק שני


בפרק הקודם: אבי ומרקו הם זוג סבלים שגרים בצריפון בשכונת עוני. מאיה היא צפונית עם חיים ורודים. אבי מתאהב במאיה, אבל זה בלתי אפשרי: בשביל האהבה שלה הוא יצטרך לוותר על הכבוד שלו, ואצלו בשכונה אפילו לכבוד יש כבוד. היא זורקת אותו, והוא מסתובב בדיכאון ומספר למרקו איך יום אחד הוא עוד יקנה אותה.

* * *

אבי ומרקו הולכים שוב לדיסקוטק, וכצפוי נתקלים שוב במאיה, שבאה אל אבי ומזכירה לו שהמקום הזה לא לרמתם. אבי אומר לה שהוא אוהב אותה ובא לשם רק בשבילה, אבל היא לא מתרשמת. הוא מנסה ללטף אותה והיא מתחילה לצרוח עד שדני האשכנזי המניאק בא ומפריד בינהם, והם מתחילים ללכת מכות. לשם שינוי אבי לא יוצא מדמם וחבול, אלא מצליח לדקור את דני עם הבקבוק השבור של עצמו. ניצחון!

מרקו חוזר הביתה כולו בוכה ומספר לידידה שלו שאבי דקר את דני ולקחו אותו למעצר. משום מה אבי לא הצליח לרוץ מספיק מהר כדי לברוח מהמשטרה. אבי בינתיים מוצא את עצמו במעצר יחד עם זמר מזרחי שמנגן בשבילו שיר. כנראה ששמו אותו באגף הזמרים המזרחיים של הכלא.

תוך כדי השיר ההורים של מאיה שוכבים במיטה ומדברים על כך שמאיה ודני החליטו להתחתן. אבא של מאיה מזמין את דני אליו למשרד להתרשם. דני מגיע לבקר, ונראה בלתי-דקור-למוות באופן חשוד. הדבר הזה לא מוסבר בסרט, אבל התאוריה שלי היא שאו שדני שיכפל את עצמו מראש, או שהוא אקס-מן. אבא של מאיה מציע לו לנהל את העסק שלו בזמן שהוא יהיה בחו"ל, ודני מסכים לנסות.

מאוחר יותר מרקו מגיע אל דני ומנסה לפייס אותו, אבל אתם יודעים, האשכנזים האלה בלי הכבוד, הם חושבים רק על עצמם. אז מה אם אבי דקר אותו (והיה הורג אותו אלמלא הוא היה אקס-מן), זה לא אומר שהוא צריך לכעוס. דברים כאלה קורים כל הזמן בשכונה. מרקו מאשים אותו שהוא "יושב תחת אושר ולא אכפת לו מאנשים מסכנים כמו אנחנו", אבל דני רק צוחק צחוק מרושע ונותן לו הזמנה לחתונה, שיעביר לאבי. הו הו הו! האירוניה! דני מגרש את מרקו, אבל לא לפני שמרקו אומר לו בפעם השלישית בסרט: "יום יבוא ואבי יקנה את כולכם!" מישהו רוצה להמר איך ייגמר הסרט?

מרקו הולך לבקר את אבי (ומביא לו בינתיים גם סיגריות ובפלות כמו שהוא אוהב).

מרקו אומר לאבי כמה הוא מתגעגע לימים הטובים שלהם, ואבי אומר לו: "מה לעשות מרקו, נפלתי קורבן לאהבה!" כאן אפשר לראות שהסרט עובד בכמה שכבות במקביל: גם קוראים לסרט "קורבן האהבה" וגם אבי ביטר משחק מישהו שהוא קורבן של האהבה. רק תראו כמה מחשבה השקיעו בבניית הסיפור הזה. אבי שואל מה קורה עם מאיה ומרקו מספר לו על החתונה שלה עם דני, ואבי לוקח את זה קשה: "עם דני? עם הכוסית הזה היא התחתנה?" אין ספק שאבי ביטר הוא מחייה הלשון העברית.

אחרי הביקור אבי יושב בתא ונזכר בערגה בסצנות שראינו לפני רבע שעה. בסוף הפלאשבק המצלמה מתרכזת בגרפיטי שעל הקיר, ספציפית בכיתוב "אין כמו אמא". אני מניח שזה אמור להיות פואטי, כי…. לא יודע, פשוט אין כמו אמא, טוב?

משם אנחנו חוזרים אל סמי הנרקומן שמתקיף את זכי, בעל בית הקפה, תוך כדי שהוא צועק "אבי ביטר שלך, אה? אבי ביטר שלך, אה?" הוא מתחיל לחפש את הכסף של זכי ומקלל אותו תוך כדי. אני רוצה לציין שהשחקן שמשחק את סמי עושה עבודה מאוד מאוד טובה של לשחק נרקומן. טובה באופן חשוד אפילו. מרקו מגיע ורואה את זכי שרוע על הרצפה, ומתחיל לבכות. "אם רק אבי היה בחוץ הוא היה מכסח אותו!" כן, מרקו, זה היה הדבר היחיד שהיה יכול למנוע את כל הסיפור. מרקו קורא לשוטר שעוצר את סמי. למה אף אחד לא עשה את זה עד עכשיו? אולי הם סמכו רק על אבי ביטר שיטפל בו.

בחזרה במעצר, חברו למעצר של אבי אומר לו שהוא יכול להיות זמר גדול יום אחד, ואומר לו שהוא משתחרר בקרוב וישמח אם הוא יבוא לשיר במועדון שלו. (הוא אפילו נותן לו כרטיס ביקור. למה למישהו בכלא יש כרטיס ביקור בכיס?)

למחרת אבי משתחרר מהמעצר. איך? למה? לא ברור, אבל העיקר שהוא השתחרר. אין ספק שהוא למד את הלקח שלו: לא לדקור אנשים, כי אתה עלול לקבל שבוע במעצר. אבי שואל איפה זכי, ומרקו נאלץ לספר לו את האמת. אבי מתבאס לדקה ואז חוזר לעצמו, וגוער במרקו: "טוב חלאס, מה אתה מבעוס?" זה לא שהאב המאמץ שלהם נרצח ע"י נרקומן או משהו. מרקו מסביר שהוא מבואס כי עכשיו אין להם עבודה, אבל אבי לא דואג: "זה בסדר, אני הולך להיות זמר, משקיעים בי קסטה." הם עולים על הביטרמוביל ומתכננים את העתיד.

אבי ומרקו נוסעים למועדון היסמין ובעל המועדון מציג אותו לחברים: "זה יהיה זמר גדול, הכרתי אותו בכלא." קלאסה, ללא ספק.

בבית של מאיה בינתיים מתחיל ריב עצבני: דני לא מוצא מה לאכול, ומאיה לא רוצה לבשל. דני מתעצבן על כך שמאיה לא עושה כלום בבית, לא מבשלת ולא עושה כביסה. מאיה מתעצבנת: "בגללך הפסדתי שנתיים מהחיים, התחתנתי עם כסף אבל הפסדתי בן אדם." (אה, עכשיו דברים מתחילים להתחבר. כנראה שבין הרצח של זכי לשחרור של אבי מהכלא עברו שנתיים, רק שעד עכשיו לא הייתה דרך לדעת את זה הודות לעריכה המופלאה של הסרט.) היא מתחרטת שהיא לא הייתה בסוף עם אבי, אבל זה מרתיח את דני לגמרי.

"רוצה לדבר על אבי? לכי תהיי עם אבי… אל תדברי על אבי, לא עוד."

מאיה רותחת: "לא מגיע לי חום? רגשות? אני רק צריכה להכין לך כל הזמן בגטים? סנדביצ'ים? מה עוד אתה רוצה?" כן, מה עוד אפשר לבקש? "אישה צריכה לעשות את זה," אומר דני, "אישה צריכה לכבס, לגהץ, לקפל, לטפל בבעל…" יופי דני, זה בטוח יזכה בסימפטיה. משום מה היא לא מסכימה איתו ורוצה להתגרש.

ובינתיים פוסטרים של הזמר העולה אבי ביטר מתפרסמים בכל רחבי העיר. אבי חותם על קסטות בתחנה המרכזית. אבי מותקף ע"י מעריצים בשוק. אבי מקבל בית יוקרתי עם חצר ונדנדה. אבי הולך לאכול ב"סוכה הלבנה" ביפו ומתלהב מאוד מהאוכל תוך כדי שהוא מזכיר את שם המקום שוב ושוב, אחרי הכל מישהו היה צריך לממן את הסרט; בינתיים דני מתכנן לברוח מהארץ עם המאהבת שלו ברגע שיסיים את הגירושין ממאיה ויכריז על פשיטת רגל. איך התהפכו היוצרות, ובסה"כ עברו חמש דקות. רק בסרטים של אבי ביטר.

אבי מקבל הזדמנות להופיע בטלויזיה ושר שיר שהוא מקדיש למאיה, כדי שתראה איך הוא הצליח בסופו של דבר. כמובן שמאיה במקרה באותו זמן צופה בטלויזיה, אחרת זה היה די חסר טעם.

למחרת מאיה מגיעה למועדון ומתוודה בפני אבי שהיא אוהבת אותו, ומסבירה שהיא עשתה הכל בגלל לחץ חברתי. אבי מעיף אותה מהמועדון וקורא לה בשמות אשכנזיים.

כהן, בעל המועדון, גוער באבי ואומר לו שלמרות הכל מה שהוא עשה לא מוצדק, בגלל שיש לו ילדה בגיל הזה שהוא לא הכיר בכלל כי הוא היה בכלא. מישהו רוצה לנחש מה עומד לקרות?
כהן משכנע את אבי ללכת אל מאיה הביתה ולהתנצל.

אבא של מאיה חוזר הביתה אחרי שהוא מגלה שדני השקיע את כל הכסף שלו בבורסה והרס לו את העסק. הוא מאשים את מאיה ואמא שלה בהכל ובורח מהבית. אמא של מאיה מגיעה למועדון של אבי, מתנצלת על הכל ואומרת שמאיה אהבה רק אותו תמיד ועכשיו היא נעלמה מהבית והשאירה אחריה מכתב לאבי.

"אבי יקירי, כשתרא את המכתב הזה אהיה רחוקה ממך. החלטתי לנסוע רחוק על מנת להתרחק מאותה חברה צבועה שגדלתי בתוכה. אך דע לך אבי, אהבתי אותך ותמיד אוהב. חברי לעגו לאנשים מסוגך וכתוצאה מכך הרסו את אהבתנו היפה. בתקופה הקצרה שהיינו יחד הרגשתי מהי אהבה אמיתית לעומת היחס מהאנשים שסבבו אותי, שחשבו רק על קידום וכסף. משנוכחתי שגם אתה אינך מעוניין בי, החלטתי לנסוע רחוק, אך בלבי תמיד תהיה קרוב. כשתיזכר בי דע לך שיש בעולם בחורה שאוהבת אותך מאוד אך נפלה קורבן לחברה מושחתת בעלת ערכים אגואיסטים. אבי, שנינו נפלו קורבן לאהבה. שלך תמיד, מאיה."

מה שאני אוהב בסרטים האלה זה שתמיד המוסר השכל שקוף כמו אגרוף לפנים. טוב שהיא לא הוסיפה גם "אני מצטערת שאני אשכנזיה ולא מזרחית כמותך, לעולם לא אוכל להיות בן אדם אמיתי כמוך."

קרדיטים.

מה למדתי מהסרט:

* אל תחסום לבחורות את החניה, זה לא שווה את שברון הלב והרציחות.

מחר: "חבר ואח", הסרט שבו כנראה אבי מתאהב בבחורה ואז זה נגמר בבכי.

– חגי (רגע, אבל בסוף הוא לא קנה אותה!)

הביטרספקטיבה, חלק 1

[כבר הרבה זמן לא פרסמתי פוסט ארכיון. הפוסט הבא הוא הראשון מסדרה שהתפרסמה בינואר 2005 במהלכה צפיתי בכל יום בסרט אחר של אבי ביטר וניתחתי אותו. הפוסט מוקדש לגדעון ריאטי שהבטחתי לו מזמן שאני אפרסם אותו מחדש]


הקדמה

אתר שסק מחויב לקהל שלו, והכריז עוד לפני מספר שנים כי יקצה מכסה של 20% מתוכנו כל שנה למטרות העשרת הקהל וחשיפתו לאמנות ישראלית. למזלנו סיימנו כבר את המכסה של 2005 ועכשיו אנחנו יכולים לכתוב מה שבא לנו.

ועכשיו, ללא הקדמה נוספת, אנחנו גאים להציג: אבי ביטר – הרטרוספקטיבה! אבל קודם כל, הקדמה נוספת.

אבי ביטר נולד לפני שנים רבות (איש אינו יודע את השנה המדויקת) בצפון תל אביב, כאברהם מרירי, ילד אשכנזי מחונך וממושקף, בן לאב עורך דין ואמא מנהלת חשבונות מצליחה. אברהם הצעיר ניגן בפסנתר ובנבל ואף היה ידוע בקולו הצח, איתו שר במקהלת הנוער העירונית. אך למרות שנראה כי אברהם יצליח בכל אשר יעשה, בפנים היה ילד דכאוני ומיוסר, וחבריו לכיתה לעגו לו.

אך השינוי האמיתי התחיל בגיל 16, גיל מרד הנעורים. יום אחד נכנסה שפרה, האם, אל חדרו של אברהם, וראתה אותו יושב במיטה, ובמקום לעשות שיעורים, הוא האזין לקלטת של זמר מזרחי מהתחנה המרכזית. שפרה המזועזעת שברה את הקלטת לחתיכות, כמתבקש, אך הדבר רק גרם למרד של אברהם להחריף. הוא גידל שיער ארוך ומתולתל, התחיל לעשן ולאכול אוכל מהמטבח המזרחי שגרם לו להתנפח כמו בלון. בגיל 18 ברח מהבית ועבר לגור אצל חברים בתחנה המרכזית הישנה, שם הכירו אותו כ"אבי ביטר", שם שדבק עד היום. הוא למד לסלסל מהקלטות, והצליח לעבוד על מספיק אנשים כדי לקבל עבודה כ"זמר מזרחי אותנטי" במועדון לילה מפוקפק. שם פגש את חברתו שרית, שמאוחר יותר בגדה בו עם חברו הטוב וניסתה להרוג את חברתו החדשה, סיפור שתועד כעבור שנים בסרט "חבר ואח".

לאחר שהתערה סופית בחברה הלא-אשכנזית החליט אבי להגשים את חזונו האמנותי ("לעשות סרט ממש בזול שימכור מלא חתיכות ואני אהיה עשיר") ולהתחיל בעשיית סרטים פעילה. בין היתר כתב, הפיק, ביים, צילם, שיחק, כתב את הפסקול, שר וגילם את המאהבת של עצמו בסרטים "חבר ואח", "המלחין האלמוני", "קורבן האהבה", ויצירת המופת "בוכה בגשם".

למרות שסרטיו האחרונים אינם מגיעים לרף האיכות של התקופה הפעילה יותר (בין היתר כי הוא היה עסוק בהשגה קריאטיבית של מימון לסרטים), אבי עדיין זכור לטוב על כך שהמציא ז'אנר קולנועי שלם ("ערס פואטיקה") והראה שגם סרטים בתקציב דל יכולים להגיע לרמה של סרטי וידאו ביתיים עם קצת דמיון.

החל מיום חמישי נתחיל ברטרוספקטיבה של מיטב סרטיו של אברהם "אבי" מרירי (ביטר), הקולנוען שאחריו התחנה המרכזית לא נראתה אותו דבר. הנכם מוזמנים לבוא בהמוניכם. ההקרנה הראשונה תיערך בנוכחות הבמאי – האולם אינו אחראי על נזק לרכוש, יש לשמור על התיקים והארנקים.

– חגי (ג'קי) גילר

בוכה בגשם (1996), חלק א'


מועדון לילה לא מזוהה, אי שם ברחבי הארץ, ככל הנראה ביפו. מיקו, מנהל המועדון, מסתכל בעצבים על הלהקה. לפתע באה אליו אחת העובדות ואומרת לו שמחר שתי מלצריות לא יגיעו. הוא מגרש אותה בזלזול ויורד עליה מאחורי הגב. קאט לשיר של אבי ביטר.

אם התיאור הנ"ל השאיר אתכם עם טעם של עוד, אתם קהל היעד המושלם לסרט.

אחרי ההופעה אבי הולך לחדר האחורי ונתקל בשלי, אחותו הקטינה. הוא מסביר לה שהמקומות האלה מלאים ערסים ולכן לא בשבילה. היא מספרת שהיא הגיעה כי היא עוד מעט מתגייסת וכל החברות שלה טסות לטורקיה והיא רוצה גם אבל אין לה כסף. אבי מגיב כמו אח גדול טיפוסי ומציע לממן לה את הטיול + הסעה לשדה התעופה. נו, כשאתה אימפריה כמו אבי ביטר אתה יכול להרשות את זה לעצמך, לא? (זהירות: אירוניה מתקרבת בעוד כמה דקות.)

בזמן השיחה שלהם שומעים במעומעם שיר שנשמע כמו מוזיקת אייטיז ישראלית מחתרתית. הקהל במועדון מתחיל לצחוק עליו: "מה קרה השתכנזת? רד מהבמה יא צפוני". הוא יורד מהבמה בבושת פנים, ניגש אל מיקו ומתחיל לבוא אליו בטענות: "מה זה התפאורה הזו? אבי ביטר אבי ביטר?" מיקו לא נשאר חייב ועונה לו את תשובת המחץ "איפו אנחנו מה זו השירה המתקדמת הזו?" רוני, הזמר המשתכנז (בגילומו של השחקן דני חדד, הדבר הכי קרוב לאשכנזי שהם הצליחו למצוא. הוא מקריח ויש לו קוקו. קרחת + קוקו = אשכנזי, כידוע) אומר לו שהקהל הזה בא בשבילו, ושהוא לא הולך לשיר את המוזיקה המזרחית "המגעילה הזאת" ושהוא המלך (בשלב הזה הוא מחבק את הגיטרה שלו בהגנתיות). מיקו מפטר את רוני, שהולך משם בעצבים. קלוז אפ על הפוסטרים של אבי ביטר. דרמה!


אוי לא מוזיקה מתקדמת! 🙁

כמה דקות מאוחר יותר אנחנו עוברים אל ביתו האשכנזי של רוני האשכנזי שעושה דברים של אשכנזים (במקרה שלנו משחק ביליארד, תחביב צפוני ידוע). לפתע נכנסת חברתו של רוני, בטי. הוא מתוודה בפניה שהוא לא מבין למה אנשים אוהבים שירי דיכאון. "אבל אתה עושה שירים איכותיים, לא מזרחית!" היא אומרת. "בגלל זה אין לי מה לאכול, בגלל זה אין לי עבודה," עונה לה רוני, שכנראה מניח שהוא פשוט כל כך איכותי שהוא לא יכול להתפרנס מלעשות מוזיקה ישראלית. או זה או שהוא סתם זמר גרוע. אחד מהשניים. "אבל מה אכפת לך מהקהל? העיקר שאנשים, והתקשורת, אוהבת מוזיקה ישראלית!" "מתקשורת לא מתפרנסים, מתקשורת אני לא אוכל!" אני מניח שהוא התכוון שהוא ספציפית לא מתפרנס מהתקשורת, כי נדמה לי שיש כמה אנשים שמצליחים בכל זאת להרוויח כמה שקלים מחשיפה תקשורתית. לבסוף הוא משכנע אותה לעזור לו להפיל את אבי ביטר כדי שיוכל לנקום במועדון ואולי גם לקבל את העבודה שלו בחזרה.

אחר כך אנחנו עוברים לסצנה חסרת פואנטה למדי שבה אבי ואלברט, העוזר שלו (או משהו לא ברור בסגנון) יושבים ומדברים בסלון. אלברט מכבה את הרדיו בעצבים בטענה ששמעון פרנס משתלט על הרדיו ולא שם שירים שאנשים אוהבים. אבי מרגיע אותו ואומר "עזוב אותך מהג'ינג'י הזה, הכל שם זה שוחד ומאפיה". מסתבר שגם בתוך עולם הזמר המזרחי יש מלחמת תרבות, מוזיקה טורקית נגד מוזיקה יוונית. הנה, רבע שעה לתוך הסרט ואני כבר לומד דברים חדשים.

אבי אומר לאלברט שהוא בנה את האימפריה שלו מאהבת הקהל שלו בלבד. מי צריך את התקשורת הזאת? לא אבי ביטר! "שלא ישימו אותי ברדיו, אני לא מכריח אף אחד. הבעיה היא שכשהם לא שמים אותי ברדיו מיליון וחצי איש לא שומעים אותם ואז הם בבעיה", מאיים אבי על גלגל"צ, ולמרות זאת נראה שהם מצליחים איכשהו להתפרנס.

עכשי מתחיל האקשן האמיתי של הסרט.

אבי נוסע באוטו שלו, כשלפתי נמרחת לו אישה בלונדינית על האוטו – הלא היא החברה של רוני! אבי לא נבהל, שם אותה במושב הקדמי של האוטו ונוסע הביתה, כמו כל אדם שפוי שדורס מישהי.

אבי מגיע הביתה ומתקשר למיקו, להגיד שהוא לא יכול להגיע לפגישה שקבע. מיקו מתעצבן קצת אבל מוותר לו, אחרי הכל הם חברים טובים ואבי הוא אימפריה מהלכת.

למחרת אבי מגיע באיחור למועדון ביחד עם בטי (שבינתיים הספיקה להתעורר ולהפוך להיות החברה שלו. זה האפקט של אבי ביטר על נשים). כולם עצבנים עליו אבל סולחים לו אחרי שהם רואים שיש לו חברה חדשה, והוא עולה להופיע. על רקע השיר מונטאז' של אבי ובטי הולכים לחנויות בגדים ומתמזמזים במיטה. בטי מצידה מרעיפה עליו שבחים: "אני לא מאמינה אפילו בחלומות שלי לא חלמתי – אבי ביטר יתאהב בי." אבי שם לב שהוא מאחר להקלטות באולפן, אבל בטי הפאם פטאל הסמי-אשכנזיה משכנעת אותו להישאר איתה בתירוץ הקלוש של "יום הולדת". באמצע המזמוזים הלוהטים נשמעת דפיקה בדלת ונכנסת שלי, אחותו של אבי. אבי משאיר את שתיהן להכיר יותר טוב ונוסע לאולפן. בטי מנסה לשכנע את שלי לצאת עם בן הדוד שלה, הלא הוא רוני הנודע לשמצה. שלי מסרבת בהתחלה בטענה שהמשפחה שלה מסורתית ולא תראה את זה בעין יפה, אבל משתכנעת בסוף. עוד מטאפורה לממסד האשכנזי שפוגע במסורת המזרחית, כמובן.

אבי מגיע באיחור לאולפן ונתקל בחוץ באלברט, שמזהיר אותו שכולם מעוצבנים עליו. אבי אומר לו שיבטל את האולפן כי לא בא לו לשיר. אלברט צורח עליו שהכל בגלל בטי, ומתחיל הדיאלוג הביזארי הבא:

אלברט: זה הכל בגלל בטי! היא הביאה לך נאחס לחיים והיא תהרוס לך את כל מה שבנית במשך כמה שנים.

אבי: אתה לא תגיד עליה שהיא שרמוטה! היא לא שרמוטה!

בינתיים בטי מדברת בטלפון עם רוני ומספרת לו איך היא מצליחה לסובב את אבי ולגרום לו לחשוב שהיא מאוהבת בו. הא הא הא! המזרחי המטופש הזה חושב שהיא, בטי הצפונית, אוהבת אותו! כמה מגוחך, יא? היא מנתקת כשאבי מגיע ועוברת לשלב הבא של התוכנית הזדונית: היא מציעה לו נישואין. אבי לא נשאר חייב ומביא לה שרשרת זהב ליום ההולדת. לא רע בשביל זוג שיוצא בערך יומיים.

אלברט מתקשר אל אבי ובטי עונה לו שאבי לא בבית. אלברט מוסר לה שתודיע לו שיש לאבי מופע חשוב עם הרבה אנשים חשובים ושאם הוא לא יגיע הלכה לו הקריירה. בטי כמובן מוסרת לאבי שההופעה בוטלה.

בינתיים רוני יוצא עם שלי למקום לא ברור (זה נראה כמו אולם חתונות נטוש) ונראה שמשום מה הדייט הוא הצלחה מסחררת.

למחרת במועדון הקהל בטירוף, ואבי ביטר לא נראה בשום מקום! מה יעשו מיקו ואלברט? המעריצות אפילו חודרות לחדר האחורי ומנסות לגנוב פוסטרים. לבסוף מיקו מאלתר ועולה לבמה בעצמו, לספר בדיחות גרועות. בשביל הקהל זה מספיק טוב, אבל הקריירה של אבי מחוסלת.

אבי, שלא מודע לכל הסיפור, הולך לחגוג את יום ההולדת של בטי בטיול יוקרתי למסעדת דרכים ברמת הגולן. אין דבר טוב מדי בשביל אבי ביטר. מיד לאחר מכן הם מתמזמזים שוב באוטו.

משם אנחנו עוברים אל חדר השינה של רוני, שם הוא מנסה לפתות את שלי התמימה, שבטוחה שיהרגו אותה אם היא תשכב איתו. הוא משתמש בטכניקה רומנטית מנוסה – סמים במשקה. האשכנזים האלה לא בוחלים בכלום.


ילדים, היזהרו מאשכנזים!

במועדון מיקו מגלה שהוא הפסיד המון כסף בגלל ההברזה של אבי, אז הוא מתקשר לרוני (ששוכב במיטה ערום עם שלי) ומזמין אותו לחזור להופיע. ניצחון! אלברט בא אל מיקו בערב ומנסה לשכנע אותו להחזיר את אבי, אבל ללא הצלחה. אבי ביטר, גדול הזמרים המזרחיים, נוצח ע"י אשכנזי שעושה מוזיקה איכותית (ברררררר).
למחרת אבי מתעורר בבוקר ומגלה שהמיטה לצידו ריקה – בטי נעלמה במפתיע יחד עם כל הדברים שלה והתכשיטים שלו. אלברט בא לבקר וביחד הם מגלים את האמת על בטי והמופע שהיא גרמה לו להפסיד. אבי מביט בתדהמה, ולא מאמין שהיה כל כך טיפש.

ג'אבה ההאט. סליחה, אבי ביטר.

בטי חוזרת אל חיקו של רוני, הם מתמזמזים לרקע מוזיקה אשכנזית במערכת (אלוויס), בעוד אבי מסתובב שיכור לגמרי ברחוב.

האם זהו סופו של גיבורנו? האם האשכנזים ינצחו למרות שאינם מחוברים לקהל?

המשך יבוא מחר, בחלק ב' של "בוכה בגשם"!

"להיות או לא להיות? זאת השאלה.
מה נעלה יותר, לשאת באורח רוח חיצי גורל אכזר, אבני מרגמותיו,
או אם לצאת חמוש מול ים הייסורים, למרוד, וקץ לשים להם?
למות, לישון, ולא יותר…"

– חגי (גילוי נאות: אני אשכנזי גם)

בוכה בגשם, חלק ב'

תקציר הפרקים הקודמים: הזמר המזרחי המצליח אבי ביטר (בגילומו של הזמר המזרחי המצליח אבי ביטר) מוצא את עצמו בתוך קונספירציה אשכנזית לחסל את הקריירה שלו. הוא נשבה בקסמיה של נערת פיתוי שהורסת לו את האימפריה שבנה, בעוד רוני, האשכנזי המניאק, שוכב עם אחותו התמימה בעזרת סמים במשקה. לאחרונה ראינו את אבי כשהוא מסתובב ברחובות העיר כשהוא שיכור כלוט. האם יש עוד תקווה? מיד נגלה!

* * *

בתחילת החלק השני אנחנו רואים את אבי יושב בבית קפה, מעשן ושותה בעוד מישהו לא מזוהה (אבא שלו? בעל בית הקפה?) מתחנן שיפסיק. אלברט מצטרף אליו, ומנסה גם הוא לשכנע אותו לחזור למוטב. אבל אבי בשלו. אלברט מנסה שיטה אחרת: "אבל כל הקהל אוהב אותך ומחכה לקלטת הבאה של אבי ביטר! מה, אתה חושב שתמיד תישאר אבי ביטר? תמיד תישאר המלך?" זה מעלה לאבי את הסעיף והוא מגיב באלימות:

אבל אל דאגה, כשאלברט מנסה לקום ולברוח משם אבי מתנצל והם משלימים. תוך כדי אלברט מציין את העובדה שיש לו את הכתובת של בטי, נערת הפיתוי הקטלנית. כמובן שאבי יוצא לשם מיד כדי לנקום. הוא מחכה ליד הבית, כשפתאום עוצר רכב ליד הבית ומתוכו יוצא רוני (האשכנזי המניאק). רוני מתעמת עם אבי בקור רוח ומציין את העובדה שבטי היא עכשיו החברה שלו, ושאם הוא לא מאמין, שישאל אותה.

אבי הולך אל בטי לדבר איתה. בשביל האפקט הדרמטי מתחיל לרדת עליהם גשם. אמנם עד עכשיו נראה שכל הסרט מתרחש בקיץ, וכולם לבושים בבגדי קיץ קצרים, אבל בסצנה הזאת החליטו להשקיע באפקטים ולשים גשם מזויף. אבי מתחיל לנאום לה על איך שהוא חשב שהיא מלאכית ורק רצה אהבה אמיתית. מה שנקרא, "בוכה בגשם"! בטי צועקת עליו בחזרה, ואדם מקרי שהגיע לסביבה מנסה לשכנע את אבי לעזוב אותה בשקט. אבי פותר את הבעיה מיד בשיטת הקונג-פו הייחודית שלו.

לרוע המזל הוא מקבל מכות רצח.

בעוד הוא מתבוסס בדמו, הזר המסתורי ניגש אל בטי ושואל אותה אם לא קר לה. "לא ירד גשם כשיצאתי מהבית," היא אומרת, "השמש בילבלה אותי". הוא נותן לה את הז'קט שלו ומנסה להתחיל איתה בעצמו, אבל היא בורחת משם.

אבי חוזר הביתה בגשם…. ובוכה! כמו בשם של הסרט! הוא אפילו שר תוך כדי. איך הוא שר כשהפה שלו מלא בדם אני לא יודע, אולי הוא עד כדי כך מוכשר.

מאוחר יותר אלברט מגיע אל ביתו של אבי ומוצא שם את אחותו שלי, שאומרת לו: "תשמע אבי, צרות לא חסרים בעולם הזה." מתברר שאבי לא היה בבית כבר שבוע, הבית על סף עיקול בגלל החובות, ושלי בעצמה נאנסה ע"י אשכנזי ארור. אלברט מזמין אותה אליו, שלא תדאג. אחר כך הוא הולך ברחובות ומתחיל לתחקר אנשים זרים כדי לברר אם הם ראו את אבי ביטר ברחוב. כאילו שאפשר לפספס אותו. הוא מוצא את אבי על ספסל בגינה, בוכה בשמש. אלברט מזכיר לו שוב שהקהל רוצה אותו, אבל הוא אומר שהוא יותר מדי שבור מבפנים. נראה שלעולם הקהל לא יזכה לראות שוב את אבי בהופעה. או שמא?? אלברט אומר לו שרוני עשה את מה שעשה מתוך קנאה בו, על זה שהוא זמר שמוכר מיליונים ושומעים אותו בכל העולם.

בסוף אבי משתכנע ללכת אל מיקו ולספר לו את כל האמת לגבי רוני.

בינתיים רוני ובטי חוזרים הביתה, ומוצאים את שלי בכניסה לבית. שלי מטיחה בו האשמות, אבל הוא לא נרתע: "אז שכבתי איתך, מה את עושה מזה כזה סיפור?" "אבל… אבל… אבל אני בהריון עכשיו, מה אני יעשה?" "אז תעשי הפלה, מה הסיפור?" אתם מבינים, בשביל אשכנזים סקס חופשי והפלות זה לא כזה סיפור גדול. "אבל אני לא יכולה לעשות הפלה, יש לי כבוד!" אומרת שלי, ומזכירה לו שבניגוד לאשכנזים מסוימים, יש לה כבוד. שלי מתחילה לבכות ורוני כובש אותה עם משפט המחץ "אני אוהב אותך מחר, טוב ממי, אל תיבכי".

בחזרה בבית של אבי, הוא מתקלח ושם בושם ומתכונן לצאת אל מיקו. אלברט מספר לו בינתיים שלמיקו יש זמרת חדשה בשם "ליאת בנאי". אבי מציע שהוא יעשה דואט עם "ליאת בנאי" וכך יתחיל מחדש עם מיקו.

אבי מגיע אל מיקו ומתנצל על הכל, ומציע לו את רעיון הדואט. בינתיים אלברט נשאר בבית ושומע את שלי נכנסת בוכה מההיתקלות ברוני ובטי, והיא מספרת לו שהיא בהריון ורוצה למות.

מיקו בא אל רוני ושואל אותו אם הוא לא מתבייש במה שעשה לאבי ביטר. רוני מנסה לגרום לזה להיראות כאילו אבי הוא הרע בסיפור שיצא עם החברה שלו, אבל מיקו לא מקשיב לו ואומר לו שהוא סתם מישהו שמנסה לעלות על ההצלחה של אנשים אחרים, כמו, נניח, אבי ביטר. רוני בתגובה אומר לו "שילכו להזדיין כל הזמרים המזדיינים האלה" ויוצא מהמועדון בעצבים.

אבי מגיע הביתה ורואה את שלי בוכה, ומסביר לה שהכל יהיה בסדר מעכשיו – הוא חזר להיות אבי ביטר של פעם! אבל היא עדיין בוכה, משום מה. אלברט מספר לאבי את כל האמת ושהכל אשמתה של בטי, ששיחקה עם כולם. אבי בהלם: "את בגדת בכבוד שלי? את??? את אחותי! את בגדת בכבוד שלי?" (וכן הלאה). שלי מנשקת לו את הרגליים, אבל הוא רק נותן לה סטירה ומגרש אותה מהבית. שלי הולכת ועושה כל מה שבחורה עם כבוד צריכה לעשות במצב כזה: להוציא אקדח צעצוע מהמגרה ולהתאבד. אבי ואלברט שומעים את היריה והולכים לראות מה קרה, אבל מאוחר מדי: שלי כבר על מוטלת על הרצפה, קטשופ זורם מראשה.

אבי מראה כמה הוא עצוב ע"י הליכה למזח הקרוב והנהון עצוב למצלמה על רקע השקיעה.

מאוחר יותר הוא הולך אל ביתם של רוני ובטי; בטי מציעה לו לפתוח דף חדש, אבל אבי לא לוקח בולשיט מאף אחד: אלברט מתחבא בשיחים, ויורה ברוני ובטי. בטי מתה, רוני רק נפצע ביד. רוני מסתכל בהלם על הגופה של בטי ואומר את משפט המחץ הבא:

"תראו מה שעשיתם, הרגתם אותה! אתם וכל המוזיקה המזרחית המזדיינת שלכם!"

אבל אבי לא מוותר, ומלמד את כולנו לקח חשוב. "אתה שחיפשת תקשורת – שינית את המוזיקה המזרחית, בגדת בה! בגדת בשורשים שלך, בגדת בילדות שלנו, בגדת בקהל, בגדת בשכונה, בגדת באלוהים. מה שנשאר לך לעשות זה לחזור לשורשים שלך. הבנת?!?!?!"

רוני מבין שאכן בגד בעצמו ובשורשים שלו בשביל להיות נחמד לצפונים, ילדי השמנת. אבי מביע צער על מה שעשה, אבל אלברט אומר לו שהגיע לשניהם, ושהגיע הזמן שיחזור אל הקהל שלו. אבי ואלברט מתחבקים. רוני כנראה יחזור להיות זמר מזרחי אותנטי, אם הוא לא ימות מאיבוד דם קודם. ואבי חוזר אל הקהל שלו, ושר את הדואט עם "ליאת בנאי". אבי ביטר 1, אשכנזים 0. סוף טוב, הכל טוב.

חצי שנה מאוחר יותר אבי מקבל מכתב מרגש מהכלא, חתום ע"י אלברט:

"אני מקווה שרוני היום מבין את הטעות שעשה, ואני רוצה שכל האנשים ישמעו ויראו מה סופו של זמר שבוגד בשורשים שלו ובקהל שקידם אותו. אתה אבי, נלחמת למען המוסיקה המזרחית והקהל. אנחנו עוד נחזור לימים הטובים שאני אשתחרר מהכלא, ואתה אבי תמשיך לעשות מוסיקה מזרחית ולקדם אותה, כי המטרה של התקשורת היא לדכאות ולהעלים אתהמוסיקה שהקהל שלנו אוהב, ואנחנו נמשיך להילחם, נמשיך להילחם… ממני חברך האוהב "אלברט"."

אני מצטער, יש לי קצת דמעות בעיניים עכשיו. באופן אירוני גם יורד עכשיו גשם.

מוסר השכל: סופו של זמר שבוגד בשורשים שלו ובקהל שקידם אותו הוא לקבל כדור ביד מאלברט.

מחר: "קורבן האהבה"!

– חגי (מחפש תקשורת)