[כבר הרבה זמן לא פרסמתי פוסט ארכיון. הפוסט הבא הוא הראשון מסדרה שהתפרסמה בינואר 2005 במהלכה צפיתי בכל יום בסרט אחר של אבי ביטר וניתחתי אותו. הפוסט מוקדש לגדעון ריאטי שהבטחתי לו מזמן שאני אפרסם אותו מחדש]

הקדמה

אתר שסק מחויב לקהל שלו, והכריז עוד לפני מספר שנים כי יקצה מכסה של 20% מתוכנו כל שנה למטרות העשרת הקהל וחשיפתו לאמנות ישראלית. למזלנו סיימנו כבר את המכסה של 2005 ועכשיו אנחנו יכולים לכתוב מה שבא לנו.

ועכשיו, ללא הקדמה נוספת, אנחנו גאים להציג: אבי ביטר – הרטרוספקטיבה! אבל קודם כל, הקדמה נוספת.

אבי ביטר נולד לפני שנים רבות (איש אינו יודע את השנה המדויקת) בצפון תל אביב, כאברהם מרירי, ילד אשכנזי מחונך וממושקף, בן לאב עורך דין ואמא מנהלת חשבונות מצליחה. אברהם הצעיר ניגן בפסנתר ובנבל ואף היה ידוע בקולו הצח, איתו שר במקהלת הנוער העירונית. אך למרות שנראה כי אברהם יצליח בכל אשר יעשה, בפנים היה ילד דכאוני ומיוסר, וחבריו לכיתה לעגו לו.

אך השינוי האמיתי התחיל בגיל 16, גיל מרד הנעורים. יום אחד נכנסה שפרה, האם, אל חדרו של אברהם, וראתה אותו יושב במיטה, ובמקום לעשות שיעורים, הוא האזין לקלטת של זמר מזרחי מהתחנה המרכזית. שפרה המזועזעת שברה את הקלטת לחתיכות, כמתבקש, אך הדבר רק גרם למרד של אברהם להחריף. הוא גידל שיער ארוך ומתולתל, התחיל לעשן ולאכול אוכל מהמטבח המזרחי שגרם לו להתנפח כמו בלון. בגיל 18 ברח מהבית ועבר לגור אצל חברים בתחנה המרכזית הישנה, שם הכירו אותו כ"אבי ביטר", שם שדבק עד היום. הוא למד לסלסל מהקלטות, והצליח לעבוד על מספיק אנשים כדי לקבל עבודה כ"זמר מזרחי אותנטי" במועדון לילה מפוקפק. שם פגש את חברתו שרית, שמאוחר יותר בגדה בו עם חברו הטוב וניסתה להרוג את חברתו החדשה, סיפור שתועד כעבור שנים בסרט "חבר ואח".

לאחר שהתערה סופית בחברה הלא-אשכנזית החליט אבי להגשים את חזונו האמנותי ("לעשות סרט ממש בזול שימכור מלא חתיכות ואני אהיה עשיר") ולהתחיל בעשיית סרטים פעילה. בין היתר כתב, הפיק, ביים, צילם, שיחק, כתב את הפסקול, שר וגילם את המאהבת של עצמו בסרטים "חבר ואח", "המלחין האלמוני", "קורבן האהבה", ויצירת המופת "בוכה בגשם".

למרות שסרטיו האחרונים אינם מגיעים לרף האיכות של התקופה הפעילה יותר (בין היתר כי הוא היה עסוק בהשגה קריאטיבית של מימון לסרטים), אבי עדיין זכור לטוב על כך שהמציא ז'אנר קולנועי שלם ("ערס פואטיקה") והראה שגם סרטים בתקציב דל יכולים להגיע לרמה של סרטי וידאו ביתיים עם קצת דמיון.

החל מיום חמישי נתחיל ברטרוספקטיבה של מיטב סרטיו של אברהם "אבי" מרירי (ביטר), הקולנוען שאחריו התחנה המרכזית לא נראתה אותו דבר. הנכם מוזמנים לבוא בהמוניכם. ההקרנה הראשונה תיערך בנוכחות הבמאי – האולם אינו אחראי על נזק לרכוש, יש לשמור על התיקים והארנקים.

– חגי (ג'קי) גילר

בוכה בגשם (1996), חלק א'

מועדון לילה לא מזוהה, אי שם ברחבי הארץ, ככל הנראה ביפו. מיקו, מנהל המועדון, מסתכל בעצבים על הלהקה. לפתע באה אליו אחת העובדות ואומרת לו שמחר שתי מלצריות לא יגיעו. הוא מגרש אותה בזלזול ויורד עליה מאחורי הגב. קאט לשיר של אבי ביטר.

אם התיאור הנ"ל השאיר אתכם עם טעם של עוד, אתם קהל היעד המושלם לסרט.

אחרי ההופעה אבי הולך לחדר האחורי ונתקל בשלי, אחותו הקטינה. הוא מסביר לה שהמקומות האלה מלאים ערסים ולכן לא בשבילה. היא מספרת שהיא הגיעה כי היא עוד מעט מתגייסת וכל החברות שלה טסות לטורקיה והיא רוצה גם אבל אין לה כסף. אבי מגיב כמו אח גדול טיפוסי ומציע לממן לה את הטיול + הסעה לשדה התעופה. נו, כשאתה אימפריה כמו אבי ביטר אתה יכול להרשות את זה לעצמך, לא? (זהירות: אירוניה מתקרבת בעוד כמה דקות.)

בזמן השיחה שלהם שומעים במעומעם שיר שנשמע כמו מוזיקת אייטיז ישראלית מחתרתית. הקהל במועדון מתחיל לצחוק עליו: "מה קרה השתכנזת? רד מהבמה יא צפוני". הוא יורד מהבמה בבושת פנים, ניגש אל מיקו ומתחיל לבוא אליו בטענות: "מה זה התפאורה הזו? אבי ביטר אבי ביטר?" מיקו לא נשאר חייב ועונה לו את תשובת המחץ "איפו אנחנו מה זו השירה המתקדמת הזו?" רוני, הזמר המשתכנז (בגילומו של השחקן דני חדד, הדבר הכי קרוב לאשכנזי שהם הצליחו למצוא. הוא מקריח ויש לו קוקו. קרחת + קוקו = אשכנזי, כידוע) אומר לו שהקהל הזה בא בשבילו, ושהוא לא הולך לשיר את המוזיקה המזרחית "המגעילה הזאת" ושהוא המלך (בשלב הזה הוא מחבק את הגיטרה שלו בהגנתיות). מיקו מפטר את רוני, שהולך משם בעצבים. קלוז אפ על הפוסטרים של אבי ביטר. דרמה!

אוי לא מוזיקה מתקדמת! 🙁

כמה דקות מאוחר יותר אנחנו עוברים אל ביתו האשכנזי של רוני האשכנזי שעושה דברים של אשכנזים (במקרה שלנו משחק ביליארד, תחביב צפוני ידוע). לפתע נכנסת חברתו של רוני, בטי. הוא מתוודה בפניה שהוא לא מבין למה אנשים אוהבים שירי דיכאון. "אבל אתה עושה שירים איכותיים, לא מזרחית!" היא אומרת. "בגלל זה אין לי מה לאכול, בגלל זה אין לי עבודה," עונה לה רוני, שכנראה מניח שהוא פשוט כל כך איכותי שהוא לא יכול להתפרנס מלעשות מוזיקה ישראלית. או זה או שהוא סתם זמר גרוע. אחד מהשניים. "אבל מה אכפת לך מהקהל? העיקר שאנשים, והתקשורת, אוהבת מוזיקה ישראלית!" "מתקשורת לא מתפרנסים, מתקשורת אני לא אוכל!" אני מניח שהוא התכוון שהוא ספציפית לא מתפרנס מהתקשורת, כי נדמה לי שיש כמה אנשים שמצליחים בכל זאת להרוויח כמה שקלים מחשיפה תקשורתית. לבסוף הוא משכנע אותה לעזור לו להפיל את אבי ביטר כדי שיוכל לנקום במועדון ואולי גם לקבל את העבודה שלו בחזרה.

אחר כך אנחנו עוברים לסצנה חסרת פואנטה למדי שבה אבי ואלברט, העוזר שלו (או משהו לא ברור בסגנון) יושבים ומדברים בסלון. אלברט מכבה את הרדיו בעצבים בטענה ששמעון פרנס משתלט על הרדיו ולא שם שירים שאנשים אוהבים. אבי מרגיע אותו ואומר "עזוב אותך מהג'ינג'י הזה, הכל שם זה שוחד ומאפיה". מסתבר שגם בתוך עולם הזמר המזרחי יש מלחמת תרבות, מוזיקה טורקית נגד מוזיקה יוונית. הנה, רבע שעה לתוך הסרט ואני כבר לומד דברים חדשים.

אבי אומר לאלברט שהוא בנה את האימפריה שלו מאהבת הקהל שלו בלבד. מי צריך את התקשורת הזאת? לא אבי ביטר! "שלא ישימו אותי ברדיו, אני לא מכריח אף אחד. הבעיה היא שכשהם לא שמים אותי ברדיו מיליון וחצי איש לא שומעים אותם ואז הם בבעיה", מאיים אבי על גלגל"צ, ולמרות זאת נראה שהם מצליחים איכשהו להתפרנס.

עכשי מתחיל האקשן האמיתי של הסרט.

אבי נוסע באוטו שלו, כשלפתי נמרחת לו אישה בלונדינית על האוטו – הלא היא החברה של רוני! אבי לא נבהל, שם אותה במושב הקדמי של האוטו ונוסע הביתה, כמו כל אדם שפוי שדורס מישהי.

אבי מגיע הביתה ומתקשר למיקו, להגיד שהוא לא יכול להגיע לפגישה שקבע. מיקו מתעצבן קצת אבל מוותר לו, אחרי הכל הם חברים טובים ואבי הוא אימפריה מהלכת.

למחרת אבי מגיע באיחור למועדון ביחד עם בטי (שבינתיים הספיקה להתעורר ולהפוך להיות החברה שלו. זה האפקט של אבי ביטר על נשים). כולם עצבנים עליו אבל סולחים לו אחרי שהם רואים שיש לו חברה חדשה, והוא עולה להופיע. על רקע השיר מונטאז' של אבי ובטי הולכים לחנויות בגדים ומתמזמזים במיטה. בטי מצידה מרעיפה עליו שבחים: "אני לא מאמינה אפילו בחלומות שלי לא חלמתי – אבי ביטר יתאהב בי." אבי שם לב שהוא מאחר להקלטות באולפן, אבל בטי הפאם פטאל הסמי-אשכנזיה משכנעת אותו להישאר איתה בתירוץ הקלוש של "יום הולדת". באמצע המזמוזים הלוהטים נשמעת דפיקה בדלת ונכנסת שלי, אחותו של אבי. אבי משאיר את שתיהן להכיר יותר טוב ונוסע לאולפן. בטי מנסה לשכנע את שלי לצאת עם בן הדוד שלה, הלא הוא רוני הנודע לשמצה. שלי מסרבת בהתחלה בטענה שהמשפחה שלה מסורתית ולא תראה את זה בעין יפה, אבל משתכנעת בסוף. עוד מטאפורה לממסד האשכנזי שפוגע במסורת המזרחית, כמובן.

אבי מגיע באיחור לאולפן ונתקל בחוץ באלברט, שמזהיר אותו שכולם מעוצבנים עליו. אבי אומר לו שיבטל את האולפן כי לא בא לו לשיר. אלברט צורח עליו שהכל בגלל בטי, ומתחיל הדיאלוג הביזארי הבא:

אלברט: זה הכל בגלל בטי! היא הביאה לך נאחס לחיים והיא תהרוס לך את כל מה שבנית במשך כמה שנים.

אבי: אתה לא תגיד עליה שהיא שרמוטה! היא לא שרמוטה!

בינתיים בטי מדברת בטלפון עם רוני ומספרת לו איך היא מצליחה לסובב את אבי ולגרום לו לחשוב שהיא מאוהבת בו. הא הא הא! המזרחי המטופש הזה חושב שהיא, בטי הצפונית, אוהבת אותו! כמה מגוחך, יא? היא מנתקת כשאבי מגיע ועוברת לשלב הבא של התוכנית הזדונית: היא מציעה לו נישואין. אבי לא נשאר חייב ומביא לה שרשרת זהב ליום ההולדת. לא רע בשביל זוג שיוצא בערך יומיים.

אלברט מתקשר אל אבי ובטי עונה לו שאבי לא בבית. אלברט מוסר לה שתודיע לו שיש לאבי מופע חשוב עם הרבה אנשים חשובים ושאם הוא לא יגיע הלכה לו הקריירה. בטי כמובן מוסרת לאבי שההופעה בוטלה.

בינתיים רוני יוצא עם שלי למקום לא ברור (זה נראה כמו אולם חתונות נטוש) ונראה שמשום מה הדייט הוא הצלחה מסחררת.

למחרת במועדון הקהל בטירוף, ואבי ביטר לא נראה בשום מקום! מה יעשו מיקו ואלברט? המעריצות אפילו חודרות לחדר האחורי ומנסות לגנוב פוסטרים. לבסוף מיקו מאלתר ועולה לבמה בעצמו, לספר בדיחות גרועות. בשביל הקהל זה מספיק טוב, אבל הקריירה של אבי מחוסלת.

אבי, שלא מודע לכל הסיפור, הולך לחגוג את יום ההולדת של בטי בטיול יוקרתי למסעדת דרכים ברמת הגולן. אין דבר טוב מדי בשביל אבי ביטר. מיד לאחר מכן הם מתמזמזים שוב באוטו.

משם אנחנו עוברים אל חדר השינה של רוני, שם הוא מנסה לפתות את שלי התמימה, שבטוחה שיהרגו אותה אם היא תשכב איתו. הוא משתמש בטכניקה רומנטית מנוסה – סמים במשקה. האשכנזים האלה לא בוחלים בכלום.

ילדים, היזהרו מאשכנזים!

במועדון מיקו מגלה שהוא הפסיד המון כסף בגלל ההברזה של אבי, אז הוא מתקשר לרוני (ששוכב במיטה ערום עם שלי) ומזמין אותו לחזור להופיע. ניצחון! אלברט בא אל מיקו בערב ומנסה לשכנע אותו להחזיר את אבי, אבל ללא הצלחה. אבי ביטר, גדול הזמרים המזרחיים, נוצח ע"י אשכנזי שעושה מוזיקה איכותית (ברררררר).
למחרת אבי מתעורר בבוקר ומגלה שהמיטה לצידו ריקה – בטי נעלמה במפתיע יחד עם כל הדברים שלה והתכשיטים שלו. אלברט בא לבקר וביחד הם מגלים את האמת על בטי והמופע שהיא גרמה לו להפסיד. אבי מביט בתדהמה, ולא מאמין שהיה כל כך טיפש.

בטי חוזרת אל חיקו של רוני, הם מתמזמזים לרקע מוזיקה אשכנזית במערכת (אלוויס), בעוד אבי מסתובב שיכור לגמרי ברחוב.

האם זהו סופו של גיבורנו? האם האשכנזים ינצחו למרות שאינם מחוברים לקהל?

המשך יבוא מחר, בחלק ב' של "בוכה בגשם"!

– חגי (גילוי נאות: אני אשכנזי גם)

בוכה בגשם, חלק ב'

תקציר הפרקים הקודמים: הזמר המזרחי המצליח אבי ביטר (בגילומו של הזמר המזרחי המצליח אבי ביטר) מוצא את עצמו בתוך קונספירציה אשכנזית לחסל את הקריירה שלו. הוא נשבה בקסמיה של נערת פיתוי שהורסת לו את האימפריה שבנה, בעוד רוני, האשכנזי המניאק, שוכב עם אחותו התמימה בעזרת סמים במשקה. לאחרונה ראינו את אבי כשהוא מסתובב ברחובות העיר כשהוא שיכור כלוט. האם יש עוד תקווה? מיד נגלה!

* * *

בתחילת החלק השני אנחנו רואים את אבי יושב בבית קפה, מעשן ושותה בעוד מישהו לא מזוהה (אבא שלו? בעל בית הקפה?) מתחנן שיפסיק. אלברט מצטרף אליו, ומנסה גם הוא לשכנע אותו לחזור למוטב. אבל אבי בשלו. אלברט מנסה שיטה אחרת: "אבל כל הקהל אוהב אותך ומחכה לקלטת הבאה של אבי ביטר! מה, אתה חושב שתמיד תישאר אבי ביטר? תמיד תישאר המלך?" זה מעלה לאבי את הסעיף והוא מגיב באלימות:

אבל אל דאגה, כשאלברט מנסה לקום ולברוח משם אבי מתנצל והם משלימים. תוך כדי אלברט מציין את העובדה שיש לו את הכתובת של בטי, נערת הפיתוי הקטלנית. כמובן שאבי יוצא לשם מיד כדי לנקום. הוא מחכה ליד הבית, כשפתאום עוצר רכב ליד הבית ומתוכו יוצא רוני (האשכנזי המניאק). רוני מתעמת עם אבי בקור רוח ומציין את העובדה שבטי היא עכשיו החברה שלו, ושאם הוא לא מאמין, שישאל אותה.

אבי הולך אל בטי לדבר איתה. בשביל האפקט הדרמטי מתחיל לרדת עליהם גשם. אמנם עד עכשיו נראה שכל הסרט מתרחש בקיץ, וכולם לבושים בבגדי קיץ קצרים, אבל בסצנה הזאת החליטו להשקיע באפקטים ולשים גשם מזויף. אבי מתחיל לנאום לה על איך שהוא חשב שהיא מלאכית ורק רצה אהבה אמיתית. מה שנקרא, "בוכה בגשם"! בטי צועקת עליו בחזרה, ואדם מקרי שהגיע לסביבה מנסה לשכנע את אבי לעזוב אותה בשקט. אבי פותר את הבעיה מיד בשיטת הקונג-פו הייחודית שלו.

לרוע המזל הוא מקבל מכות רצח.

בעוד הוא מתבוסס בדמו, הזר המסתורי ניגש אל בטי ושואל אותה אם לא קר לה. "לא ירד גשם כשיצאתי מהבית," היא אומרת, "השמש בילבלה אותי". הוא נותן לה את הז'קט שלו ומנסה להתחיל איתה בעצמו, אבל היא בורחת משם.

אבי חוזר הביתה בגשם…. ובוכה! כמו בשם של הסרט! הוא אפילו שר תוך כדי. איך הוא שר כשהפה שלו מלא בדם אני לא יודע, אולי הוא עד כדי כך מוכשר.

מאוחר יותר אלברט מגיע אל ביתו של אבי ומוצא שם את אחותו שלי, שאומרת לו: "תשמע אבי, צרות לא חסרים בעולם הזה." מתברר שאבי לא היה בבית כבר שבוע, הבית על סף עיקול בגלל החובות, ושלי בעצמה נאנסה ע"י אשכנזי ארור. אלברט מזמין אותה אליו, שלא תדאג. אחר כך הוא הולך ברחובות ומתחיל לתחקר אנשים זרים כדי לברר אם הם ראו את אבי ביטר ברחוב. כאילו שאפשר לפספס אותו. הוא מוצא את אבי על ספסל בגינה, בוכה בשמש. אלברט מזכיר לו שוב שהקהל רוצה אותו, אבל הוא אומר שהוא יותר מדי שבור מבפנים. נראה שלעולם הקהל לא יזכה לראות שוב את אבי בהופעה. או שמא?? אלברט אומר לו שרוני עשה את מה שעשה מתוך קנאה בו, על זה שהוא זמר שמוכר מיליונים ושומעים אותו בכל העולם.

בסוף אבי משתכנע ללכת אל מיקו ולספר לו את כל האמת לגבי רוני.

בינתיים רוני ובטי חוזרים הביתה, ומוצאים את שלי בכניסה לבית. שלי מטיחה בו האשמות, אבל הוא לא נרתע: "אז שכבתי איתך, מה את עושה מזה כזה סיפור?" "אבל… אבל… אבל אני בהריון עכשיו, מה אני יעשה?" "אז תעשי הפלה, מה הסיפור?" אתם מבינים, בשביל אשכנזים סקס חופשי והפלות זה לא כזה סיפור גדול. "אבל אני לא יכולה לעשות הפלה, יש לי כבוד!" אומרת שלי, ומזכירה לו שבניגוד לאשכנזים מסוימים, יש לה כבוד. שלי מתחילה לבכות ורוני כובש אותה עם משפט המחץ "אני אוהב אותך מחר, טוב ממי, אל תיבכי".

בחזרה בבית של אבי, הוא מתקלח ושם בושם ומתכונן לצאת אל מיקו. אלברט מספר לו בינתיים שלמיקו יש זמרת חדשה בשם "ליאת בנאי". אבי מציע שהוא יעשה דואט עם "ליאת בנאי" וכך יתחיל מחדש עם מיקו.

אבי מגיע אל מיקו ומתנצל על הכל, ומציע לו את רעיון הדואט. בינתיים אלברט נשאר בבית ושומע את שלי נכנסת בוכה מההיתקלות ברוני ובטי, והיא מספרת לו שהיא בהריון ורוצה למות.

מיקו בא אל רוני ושואל אותו אם הוא לא מתבייש במה שעשה לאבי ביטר. רוני מנסה לגרום לזה להיראות כאילו אבי הוא הרע בסיפור שיצא עם החברה שלו, אבל מיקו לא מקשיב לו ואומר לו שהוא סתם מישהו שמנסה לעלות על ההצלחה של אנשים אחרים, כמו, נניח, אבי ביטר. רוני בתגובה אומר לו "שילכו להזדיין כל הזמרים המזדיינים האלה" ויוצא מהמועדון בעצבים.

אבי מגיע הביתה ורואה את שלי בוכה, ומסביר לה שהכל יהיה בסדר מעכשיו – הוא חזר להיות אבי ביטר של פעם! אבל היא עדיין בוכה, משום מה. אלברט מספר לאבי את כל האמת ושהכל אשמתה של בטי, ששיחקה עם כולם. אבי בהלם: "את בגדת בכבוד שלי? את??? את אחותי! את בגדת בכבוד שלי?" (וכן הלאה). שלי מנשקת לו את הרגליים, אבל הוא רק נותן לה סטירה ומגרש אותה מהבית. שלי הולכת ועושה כל מה שבחורה עם כבוד צריכה לעשות במצב כזה: להוציא אקדח צעצוע מהמגרה ולהתאבד. אבי ואלברט שומעים את היריה והולכים לראות מה קרה, אבל מאוחר מדי: שלי כבר על מוטלת על הרצפה, קטשופ זורם מראשה.

אבי מראה כמה הוא עצוב ע"י הליכה למזח הקרוב והנהון עצוב למצלמה על רקע השקיעה.

מאוחר יותר הוא הולך אל ביתם של רוני ובטי; בטי מציעה לו לפתוח דף חדש, אבל אבי לא לוקח בולשיט מאף אחד: אלברט מתחבא בשיחים, ויורה ברוני ובטי. בטי מתה, רוני רק נפצע ביד. רוני מסתכל בהלם על הגופה של בטי ואומר את משפט המחץ הבא:

"תראו מה שעשיתם, הרגתם אותה! אתם וכל המוזיקה המזרחית המזדיינת שלכם!"

אבל אבי לא מוותר, ומלמד את כולנו לקח חשוב. "אתה שחיפשת תקשורת – שינית את המוזיקה המזרחית, בגדת בה! בגדת בשורשים שלך, בגדת בילדות שלנו, בגדת בקהל, בגדת בשכונה, בגדת באלוהים. מה שנשאר לך לעשות זה לחזור לשורשים שלך. הבנת?!?!?!"

רוני מבין שאכן בגד בעצמו ובשורשים שלו בשביל להיות נחמד לצפונים, ילדי השמנת. אבי מביע צער על מה שעשה, אבל אלברט אומר לו שהגיע לשניהם, ושהגיע הזמן שיחזור אל הקהל שלו. אבי ואלברט מתחבקים. רוני כנראה יחזור להיות זמר מזרחי אותנטי, אם הוא לא ימות מאיבוד דם קודם. ואבי חוזר אל הקהל שלו, ושר את הדואט עם "ליאת בנאי". אבי ביטר 1, אשכנזים 0. סוף טוב, הכל טוב.

חצי שנה מאוחר יותר אבי מקבל מכתב מרגש מהכלא, חתום ע"י אלברט:

"אני מקווה שרוני היום מבין את הטעות שעשה, ואני רוצה שכל האנשים ישמעו ויראו מה סופו של זמר שבוגד בשורשים שלו ובקהל שקידם אותו. אתה אבי, נלחמת למען המוסיקה המזרחית והקהל. אנחנו עוד נחזור לימים הטובים שאני אשתחרר מהכלא, ואתה אבי תמשיך לעשות מוסיקה מזרחית ולקדם אותה, כי המטרה של התקשורת היא לדכאות ולהעלים אתהמוסיקה שהקהל שלנו אוהב, ואנחנו נמשיך להילחם, נמשיך להילחם… ממני חברך האוהב "אלברט"."

אני מצטער, יש לי קצת דמעות בעיניים עכשיו. באופן אירוני גם יורד עכשיו גשם.

מוסר השכל: סופו של זמר שבוגד בשורשים שלו ובקהל שקידם אותו הוא לקבל כדור ביד מאלברט.

מחר: "קורבן האהבה"!

– חגי (מחפש תקשורת)