כבר הרבה זמן לא פרסמתי פוסט ארכיון, הפעם אחד מהימים האחרונים שלי בצבא, בספטמבר 2004. אחד מהתפקידים שלי בצבא (מעבר להגנה על המדינה, כמובן) היה להביא כל יום את העיתונים היומיים ליחידה, ובדרך הייתי עושה סוג של צנזורה צבאית לדברים שהצחיקו אותי. כשעמדתי להשתחרר סרקתי חלקים נבחרים מהמחברות עם הכתבות שאספתי ופרסמתי אותם בשסק. הנה מקבץ ראשון (לאחר עריכה מחודשת של חלק מהטקסט):

שאול יהלום הוא צ'אק נוריס של דברי מאפה.

* * *

אני ממש לא יודע איך משהו כזה לא הגיע לעמוד הראשון של כל עיתון בעולם בערך. האפשרות היחידה היא שכל הכתבים שנשלחו לסקר את הסיפור מתו בדרך.

"הסרטנים של סטאלין" כבשו את חופי סקנדינביה

מיליוני סרטני-ענק נודדים מרוסיה דרומה כשהם עושים שמות בכל מה שניקרה בדרכם * והם עלולים להגיע עד גיברלטר

מאת כתב די-פי-אי בנורבגיה

מיליוני סרטנים, שאבות אבותיהם הובאו בשנות ה-30 של המאה הקודמת מהאוקיינוס השקט לצפון רוסיה, על ידי שליט ברית המועצות יוסף סטאלין, צועדים בימים אלה לאורך חופי נורבגיה, כשהם מכלים כל דבר שעומד בדרכם.

במקור, הם היו אמורים להוות מזון לתושבי ברית המועצות, אבל בשנות ה-90, מסיבות שאיש לא עמד עליהן, חלה התפוצצות אוכלוסין בקירבם וכעת הם מחפשים אחרי אזורי מחייה חדשים.

צבאות שלמים של סרטנים – הידועים בשם "הסרטנים של סטאלין", "סרטני קצמ'טקה", או "סרטני מלך אדומים" – כבר עברו מרחק של כ-200 ק"מ בחופה הצפוני של אירופה ו"כבשו" את נמלי נורבגיה. המומחים שעוקבים אחרי התקדמותם, מעריכים את מספרם למעלה מעשרה מיליון – והם מודאגים. גדודי הסרטנים כבר הגיעו לאיי לופוטן, בחוף הצפון-מערבי של סקנדינביה, כשהם מותירים מאחוריהם "שממה תת-מימית". מפלצות הענק, שמשקלן יכול להגיע לעשרה קילוגרם, ואורך הצבתות שלהם הוא יותר ממטר, מגלות עמידות גבוהה כל כך שהמדענים חוששים כי דבר לא יוכל לעצור אותן בדרכן דרומה.

הצוללן הנורבגי לארס פטר אויי ראה את הפיורד שליד ביתו נכבש תחת צבתותיהם של הסרטנים. הצדפות, שהיו נפוצות שם, נעלמו לגמרי, ולא רק הן, רוב בעלי החיים המימיים אינם יכולים להוות יריב הולם לסרטנים, שתפיסה באחת הצבתות שלהם עלולה להסתיים באיבוד אצבע אצל בני אדם.

כולם מסכימים שחייבים לנקוט אמצעים מיידיים. "לחיה הזאת אין אוייב טבעי, מכיוון שהיא זרה לאיזור, ולכן קצב ההתרבות שלה הוא מדהים", מסביר אנדריאס טבטראס, מראשי "קרן חיות הבר העולמית". "כמה מהמדענים סבורים שהם יישארו בצפון, כי הם אוהבים את המים פה, אבל אחרים מאמינים שהם עלולים לנוע דרומה ולהגיע אפילו עד גיברלטר כשהם מכלים כל דבר שעומד בדרכם".

כמה מהדייגים הנורבגים קיבלו כבר אישור לדוג את הסרטנים שעד כה נחשבו לבעלי חיים מוגנים. "נכון לעכשיו, הם מהווים מקור הכנסה נאה למקומיים, אבל הבעיה היא שהם מכלים את אוכלוסיית הדגים לפני שמספיקים לדוג אותם", אומר אסמונד ביורדאל, מ"מדרד המשאבים הימיים" בעיר ברגן שבמערב נורבגיה. "אנחנו נמצאים בין שני קווי מדיניות סותרים. האחת, שגורסת כי יש להיפטר מהצרה האקולוגית הזאת; והשנייה, שאומרת כי צריך למצוא דרך להפוך אותה למקור הכנסה".

* * *

התמונה האמנותית ביותר שראיתי אי פעם בעיתון. "עמיר פרץ מקבל כיסא בראש"

* * *

ולסיום, משהו בעל גוון מיני!

סערה ברפת: הפרים מעדיפים את בני מינם

הרפתנים מתלוננים: בקיץ הפרות בהריון, ופרי ההרבעה עתירי ההורמונים מסתערים אחד על השני

מאת נורית פלתר, כתבת "ידיעות אחרונות"

החום משפיע על פרי ההרבעה: בתקופה האחרונה הם החלו לנסות להרביע אחד את השני.

בקיץ נכנסות מרבית הפרות להריון. כדי לא לפגוע בסיכויו של דור הבקר הבא, הן אינן פנויות לתנות אהבים עם הפרים. אולם ההורמונים של הפרים ממשיכים לגעוש, ובהיעדר פרטנרים הם מגלים פר את רעהו.

"הפרים כל כך מחורמנים עד שמרוב התלהבות, כאשר מכניסים עגל זכר למכלאה שלהם, כולם מנסים לקיים איתו יחסים. לפעמים אפשר לראות עדר שלם של פרי הרבעה רודף אחרי עגל מסכן. כבר היו בעבר עגלים ופרים שנפצעו קשה ואף נהרגו באירועים כאלה", מספר רענן שילוח, מנהל החווה בקיבוץ שמיר בצפון.

בעולם נוהגים מגדלי הבקר לסרס את הפרים שאינם מיועדים הרבעה ואת פרי ההרבעה שנותרים חסרי תעסוקה, וזאת כדי להופכם לשקטים ולעדינים יותר. אולם בישראל אסור לסרס פרים מטעמי כשרות. "הבעיה היא שמרוב נסיונות חיזור הם מאבדים המון משקל, וכך יש להם פחות בשר, ואנחנו מפסידים כסף", מתלונן חיים דיין, ראש אירגון מגדלי הבקר.

וכך, בעיקר בשעות הבוקר, לפני שהשמש החמה מעייפת אותם, ניתן לראות ברפתות ברחבי הארץ פרים המנסים להרביע זה את זה. "זה די מבך, אבל זה המצב", מסכם דיין בתסכול.

"פרים משתעשעים בצפון"

* * *