כן, עוד מבוא. אני מקווה שאני אצליח לעקוב אחרי כל סדרות הפוסטים שאני מתחיל בתקופה האחרונה.

היום נעסוק בסצנת הדמואים (Demoscene), סוג של תנועת אמנות דיגיטלית שאני עוקב אחריה (בעיקר כצופה אבל גם מעט מאוד כמשתתף, עוד על זה בהמשך) מאז אמצע שנות התשעים.

אז מה זה בעצם ה-Demoscene?

אני שמח ששאלת, כותרת משנה! כמו כל דבר בעולם, הכל התחיל אי שם בשנות השמונים, כאשר קבוצות של פיראטי תוכנה מרושעים פרצו והפיצו את משחקי המחשב הנחשקים של התקופה.

משחק מחשב נחשק (אילוסטרציה)

הקבוצות הפיראטיות נהגו לערוך את קבצי ההפעלה של המשחקים כך שיציגו מסך פתיחה שמראה מי הקבוצה שפרצה את המשחק, על מנת לזכות בכבוד וירטואלי מפוקפק (כן, הקונספט הזה היה כבר אז). המסכים האלה כונו "Cracktro" (שילוב של "Crack" ו"Intro", אם זה לא היה ברור מספיק).

פרהיסטוריק 2 היה משחק מגניב.

עם הזמן המסכים האלה הפכו ליותר ויותר מורכבים – התחרות בין הקבוצות הפכה להיות לא רק מי יפרוץ ראשון את המשחקים ויפיץ אותם, אלא גם לתחרות על מי יעשה את ה-Cracktro הכי מושקע במגבלות הטכניות של התקופה, ובשלב מסוים הקבוצות של הפיראטים החלו לכלול לא רק מתכנתים אלא גם גרפיקאים ומוזיקאים. לבסוף, אי שם בסוף העשור, חלק מהאנשים החלו לחשוב – אם הם כל כך נהנים ליצור אמנות במחשב, למה בעצם צריך לפרוץ משחקים בשביל זה?

וכך החלו להיווצר קבוצות שדילגו על כל עניין הפריצה והחלו פשוט להפיץ תוכנות שמשלבות בין אפקטים דיגיטליים, ציור, אנימציה ומוזיקה – "דמואים".

הדמואים המוקדמים היו די דומים אחד לשני – בדרך כלל טקסט ארוך וזורם משולב בסדרה של אפקטים שהיו מושקעים לזמנם (למשל אובייקטים תלת מימדיים מחושבים בזמן אמת בשנת 1991) אבל עדיין היו די מוגבלים – כל אפקט הוצג בפני עצמו, כמעט ולא היה שילוב של כמה אפקטים ביחד. למרות המגבלות הטכניות הדמואים תמיד היו בקדמת הטכנולוגיה, בעיקר ע"י שימוש בטריקים חדשים של תכנות שהצליחו להוציא את המקסימום מהחומרה הקיימת. הבעיה היא שהטריקים הלא סטנדרטיים גרמו לכך שהרבה דמואים לא עובדים על מערכות הפעלה מתקדמות יותר, בעיה שנפתרה חלקית עם תוכנות מודרניות כמו Dosbox אבל עדיין פוגעת בשימור של הרבה מהדמואים הישנים.

בתחילת שנות התשעים סצנת הדמואים קפצה מדרגה נוספת – מה שהחל כמפגשים ביתיים בין חברי הסצנה להחלפת דמואים ותוכנות ושתיית הרבה אלכוהול התפתח בהדרגה ל"מסיבות דמואים" (Demoparty), תחרויות של מספר ימים שבהם אנשים מביאים את המחשב שלהם לאולם גדול, מתחברים לרשת פנימית גדולה, ומשתתפים או מצביעים בתחרויות שונות (דמו, מוזיקה, ציור ועוד – אני אפרט עוד בפוסטים הבאים).

היום יש ברחבי העולם עשרות תחרויות בשנה בגדלים שונים, החל ממסיבות ביתיות ועד המסיבה הגדולה והותיקה ביותר – Assembly, שנערכת בהלסינקי מדי קיץ מאז שנת 1992. לאסמבלי מגיעים אלפי אנשים כל שנה, וצריך להזמין כרטיס תקופה ארוכה מראש. יש להם אפילו ערוץ בכבלים שמשדר את המתרחש במסיבה בזמן אמת.

האולם של אסמבלי, או: כמה חנונים אפשר לדחוס למקום אחד?

ב-2007 אסמבלי התפצלה לשתי מסיבות בשנה, אחת בחורף ששמה דגש על תחרויות של משחקי וידאו ואחת בקיץ שממשיכה את המסורת של התחרויות האמנותיות. (זאת לאחר מרמור של שנים בין האנשים שהיו באים למסיבות דמואים בשביל לשחק ברשת ואלו שבאים בשביל לראות דמואים.) התחרויות באסמבלי נושאות פרסים די גדולים שנתרמים ע"י חברות מממנות – הקשר המסחרי היחיד של סצנת הדמואים, שבה כל היצירות מופצות בחינם, אחת הסיבות שאני אוהב אותה כל כך.

ובחזרה לדמואים עצמם…

באסמבלי 93' זכה במקום הראשון הדמו Second reality של קבוצת Future crew, שהפך להיות אחד הדמואים הכי חשובים ומשפיעים בהיסטוריה הקצרה של הסצנה.

Second reality הראה שדמואים לא חייבים להיות רצף של אפקטים אקראיים שמוצגים אחד אחרי השני, אלא יכולים לשלב בצורה חכמה תכנות, אנימציה, גרפיקה ומוזיקה ליצירת דבר הרבה יותר מורכב ושלם. הדמואים שיצאו בשנים לאחר מכן כבר היו הרבה יותר נסיוניים – חלק ניסו ממש לספר סיפור, אחרים הלכו לכיוון ההפוך ועשו דברים שאפשר לתאר בתור "רעש דיגיטלי".

באמצע שנות התשעים החל להיווצר סוג של משבר בסצנה, כאשר מצד אחד חלונות החלה להרוג את דוס ומצד שני מאיצים גרפיים החלו להיכנס לשוק. חלק מקבוצות הדמואים התייחסו לחלונות ולמאיצים בתור הדור הבא והחלו ליצור דמואים שתומכים במאיצים. מצד שני, הרבה אחרים המשיכו לתכנת לדוס ולעשות דמואים שלא משתמשים במאיצים גרפיים, גם במחיר של ביצועים נחותים יותר – בטענה שהדור החדש של הטכנולוגיה מסיר את כל האתגר. הרבה אנשים טענו שהסצנה מתה. (ספוילר: היא לא, למרות שמאז ועד היום ברציפות אנשים עדיין טוענים את זה.)

דמו מ-1995, לקראת סוף תקופת הדמואים הלא-מואצים

בשנים האחרונות ההתפתחות הטכנולוגית של הדמואים נתקעה קצת, מה שגרם לאנשים להתחיל לחשוב יותר על עיצוב מקורי במגבלות הקיימות במקום להסתמך על יכולות טכנולוגיות חדשות. כמה דמואים מודרניים שמדגימים גישות שונות:

מהבחינה הזאת, דמואים הרבה יותר מעניינים היום מאשר פעם, גם אם הם פחות מחדשים טכנית. ועבור מי שמרגיש נוסטלגי, עד היום יש תחרויות דמואים לפלטפורמות ישנות (לרבות קומודור 64 ואמיגה, שהיו הפלטפורמות השולטות לדמואים במשך שנים). אבל כאמור, על זאת בהמשך.

הנקודה הישראלית

בישראל הייתה נוכחות קטנה אך פעילה של סצנת הדמואים ונערכו כמה מסיבות באמצע שנות התשעים – Movement שנערכה באשקלון (?), (ובה השתתפתי פעמיים, פעם אחת באופן פעיל כאחד השופטים בתחרות המוזיקה וגם השתתפתי בתחרות הגרפיקה שם הפסדתי ובצדק); Summit (שאם אני זוכר נכון נערכה בחדר המחשבים של התיכון שלי!) ו-Ritual (שנערכה בכפר סבא). במובמנט היו מאות משתתפים וחסות של בזק (בין היתר) – מכובד ביותר.

אתרים נוספים

Scene.org – האתר של הארכיון הגדול של הסצנה (כמעט כל יצירה שקשורה לסצנת הדמואים מסוף שנות השמונים, להורדה בחינם).

Pouet.net – אינדקס דמואים – פחות מקיף מ-Scene.org אבל עם יותר מידע (תמונות ודירוגים של כל יצירה, קישורים לגרסאות יוטיוב של דמואים וכו') וקהילת משתמשים פעילה.

Capped.TV – כמו יוטיוב, רק לדמואים.

בפוסט הבא בסדרה: האינטרו – האח הקטן של הדמו