הביטרספקטיבה 2: מבט כואב

[פורסם במקור בשלושה פוסטים נפרדים במאי 2005]

הביטרספקטיבה 2: שובו של המלך

היה זה יום בהיר בכפר ההוביטרים אשר בממלכת המזרח, ויום חג לכל ההוביטרים באשר הם: היום הוא יום הולדתו של אבי ביטר, מלך ההוביטרים, אשר נחגג כרגיל בחיק המשפחה המורחבת וכל בני הכפר. בכל מקום נתלו שלטים ודגלים לכבודו של אבי, ואף הוצב לו כיסא במרכז הכפר.

בערב נערכו החגיגות האמיתיות; שולחנות עצומים מלאים באוכל, זיקוקים, וכמובן, נאום יום ההולדת של אבי.

"ולה עשיתם לי כבוד!" אמר אבי לקהל המצטופף, בעודו מתיישב על כיסא המלך, "ואצלנו בכפר, גם לכבוד יש כבוד." אבי סיים לשים את כובד משקלו על הכיסא וחשף את רגליו השעירות, כראוי להוביטר שמכבד את עצמו (וכידוע, אצל ההוביטר הממוצע גם לכבוד יש כבוד וכו'.)

"…אבל אני כבר זקן, וכבר לא יכול להילחם באשכנזים הרשעים באמצעות סרטים אותנטיים כמו פעם. אני הולך להוריש את הסרטים שלי לחברים הטובים שלי, משה כהן ותמיר גל, ואני סומך עליהם שהם ידעו לעשות עבודה טובה, כי אני יודע שיש להם לב זהב והם אוהבים לעזור לאנשים. ועכשיו, אני חייב להיעלם מפה לפני שהמשטרה מגיעה!"

אבי סיים את נאומו, ולפתע הופיע מסביבו מסך עשן והוא נעלם! כל הכפר נמלא דממה, למעט משה ותמיר שהיו עסוקים בלתת כיפים אחד לשני.

כעבור מספר דקות, בפינה המרוחקת של הכפר, ישבו אבי ומיקו הקוסם וצחקו להם. "חה חה חה, מיקו, איך עבדנו עליהם, הא?" אמר אבי. "ולה תדע לך, הקטע שעשית עם המסך עשן היה חזק!"

"איזה מסך עשן?" אמר מיקו הקוסם, "בסה"כ ישבתי מאחוריך עם סיגריה בוערת! ולה אבי, השיער שך בוער לא שמתי לב!!"

"התלתלים שלי!!" צעק אבי, "לאאאאאאאא!!!"

* * *

אז מה היה לנו: בביטרספקטיבה הקודמת צפינו בסרטים של אבי ביטר ולמדנו כיצד אשכנזים הם מניאקים תככנים, בעוד לכל המזרחים באשר הם יש לב זהב למרות שהם ילדים יתומים שגרים בפחון. אבל לא כאן נגמר הסיפור! מתברר שאבי ביטר הוא לא הזמר המזרחי היחיד שעושה סרטים כאלה, אלא גם הזמרים תמיר גל ומשה כהן, שאפילו משתמשים באותם שחקני משנה בדיוק (ירמי "מיקו" קדושי, דני האשכנזי המניאק, אניטה פללי וכו'). הפעם הביטרספקטיבה תוקדש ליצירות הקולנוע האפיות האלו שמעולם לא קיבלו את החשיפה המגיעה להם עקב הממסד!

מחר נצפה בחלק הראשון של הסרט "מבט כואב", בו נלמד את המשל החשוב: לשר האוצר יש פנס קטן, רואה איש עני, הורג אותו. צפייה מהנה!

- חגי (סובל למען חטאיכם)

* * *

פתיחה

הסצנה: קבוצת מהמרים אי שם בשנות התשעים לפני שהתחילו להשתמש בשטרות החדשים. הם מהמרים על קלפים, אחד מהמהמרים מפסיד את כל הכסף.

הוא חוזר הביתה ומגלה שניתקו לו את החשמל בבית. "למה ניתקו לנו את החשמל?" שואל הבעל המהמר את אשתו בעצבים. "שבוע שעבר נתתי לך כסף לשלם, למה לא שילמת?" עונה לו אשתו. הבעל חושב על כך כמה שניות, ועונה: "כוס אומו חברת חשמל, מה הם מנתקים לי את החשמל בבית?"

האישה מסבירה שהולכים להעיף אותם מהבית בסוף השבוע, והוא מבקש ממנה עוד צ'אנס אחרון להחזיר את הכסף. האישה לא מאמינה לו והולכת לישון בחושך.

בבוקר אנחנו רואים את הילדים של הזוג שוכבים על המיטה וגוועים ברעב. אנחנו יודעים שהם גוועים ברעב כי הם מסתכלים על המצלמה בלי למצמץ והבת אומרת "אמא אני רעבה" שוב ושוב. לטובת שלושת הצופים שעדיין לא הצליחו לעשות את הקישור, נכנסת השכנה טובת הלב ומספרת לאמא איך בעלה הפסיד המון כסף בקלפים ואיך הילדים שלה מסכנים. האמא מספרת שאין לה כסף לקנות אוכל ובגדים לקראת החג, והשכנה מלווה לה כסף לא שלה, בתנאי אחד: שהבעל לא יגע בכסף והוא ישמש אך ורק לקניית אוכל ובגדים לחג.

ומה קורה אחר כך? נכון, האבא גונב את הכסף והולך להמר איתו שוב בהנחה שהפעם, לשם שינוי, יהיה לו מזל. בינתיים אנחנו רואים את אחד הילדים שלו אוכל מהפח, כדי להשלים את תמונת העליבות שאותה מצייר הבמאי במברשת של שני טון.

מאוחר יותר האמא מאיימת על הבן שלה שאם הוא ייגע שוב בזבל, היא תהרוג אותו. מצד שני, זה לא איום כל כך טוב – אחרי הכל, אם הוא יאכל מספיק זמן מהזבל הוא ימות בכל מקרה ומה היא עשתה בזה?

בינתיים אנחנו חוזים במשחק הקלפים של האבא, רק שמי שערך את הסרט החליט שלמען המתח הוא יתן לנו לצפות במשחק המשעמם כולו במשך דקות ארוכות. האבא מפסיד את הכל, אם מישהו תהה.

האבא מחליט לעשות את הצעד ההגיוני היחיד בשלב הזה: הוא הולך הביתה ותולה את עצמו. הוא מתגלה ע"י האמא, שלוקחת את זה מאוד קשה משום מה.

הילדים שומעים את הצעקות ונכנסים לחדר, והבן מביט באביו התלוי… במבט כואב!!

אחרי זה יש קרדיטים.

* * *

במהלך הקרדיטים המשפחה מועפת מהבית, והם עוברים לגור ברחוב, עד שמגיעה אליהם עובדת סוציאלית מלווה באדם שמזכיר יותר מהכל את האיש הזה בסרטים של יהודה ברקן שאוכל דגי זהב ישר מהאקווריום. העובדת הסוציאלית מנצלת את זה שהאמא הלכה לדבר בטלפון הציבורי כדי לפקד על הבריון שיתפוס את הילדים בכוח, פרוצדורה ידועה של עובדים סוציאלים. כדי להעמיק את הטראומה נגד הממסד העובדת הסוציאלית לא שוכחת לרדת עליהם קצת. בוריס (כפי שאני מדמיין שקוראים לבריון) מרים את הילדים ומכניס אותם לאוטו, תוך כדי שהאמא מנסה להציל אותם מהממסד המרושע, ללא הצלחה.

האמא הולכת ללשכת הרווחה של העירייה, שם הפקידה האשכנזית (=מרוקאית לבושה יפה) מסבירה לה שהיא לא יכולה לעזור לה למצוא את הילדים. האמא שואלת אותה אם לאשכנזים לא אכפת, אבל הפקידה רק מתעצבנת ואומרת לה שהיא לא יכולה לבוא מהשכונות ולעשות מה שהיא רוצה – זו מדינת חוק!

בלילה הילדים, שמיועדים לאימוץ ונראים כאילו הם בבית כלא, משוחחים ביניהם ומחליטים שלמרות שרוצים להפריד ביניהם, הם ישארו ביחד לא משנה מה. הם מחליטים לברוח, ואז הם בורחים. אף אחד לא שם לב או מנסה לעצור אותם. זה רק מראה שהממסד המושחת לא מתייחס לאזרח הקטן ברצינות.

ברקע מתחיל שיר בסגנון עדות הביטר עם מילים כמו "אותנו תמיד דוחים / בגלל שאבא שיחק קלפים / הפכנו לקבצנים רעבים ויתומים / בגלל שאבא שיחק קלפים". תוך כדי רואים איך הילדים גרים במערה ועובדים אצל הירקן כדי לשרוד.

כן, במערה.

כאן מתרחשת אחת מהסצינות ההתבגרות המרגשות ביותר בהסטוריה של הקולנוע, כפי שניתן לסכם אותה באמצעות שלושה פריימים נבחרים: הילדים נכנסים למערה כשהם בני עשר בערך; פייד אאוט עם כתובית "כעבור עשר שנים", פייד אין לאותה מערה, כשעכשיו הילדים הם בני שלושים לפחות.

בלי קשר, הייתם מצפים שאחרי עשר שנים, יהיה להם מספיק כסף בשביל לגור מחוץ למערה. למעשה כל מה שהשתנה הוא שעכשיו הם עובדים במוסך.

הסצנה עוברת משם אל מפגש איציק, שכמובן בבעלות אדם בשם מורט. מורט הוא אדם ציני ומריר בעל לב זהב, כמו כל הזקנים. משה, אחד משני האחים, מגיע אל מורט ומספר לו שמיכה, אחיו, מסתובב ברחוב כי הוא לא מסתדר עם עבודה אמיתית. מורט עונה לו את התשובה הרלוונטית הבאה:

שזה רלוונטי, כי יש קשר ישיר בין זה שאח שלו עושה שטויות לבין המדיניות של שר האוצר.

בסוף היום משה ומיכה חוזרים למערה. מיכה אומר שעברו עשר שנים ושום דבר לא השתנה, ומשה מסכים איתו: "המערה נשארה מערה, האבנים, הכל אותו דבר."

* * *

מאוחר יותר אנחנו רואים אישה הולכת ברחוב בלילה. מנסיון מהסרטים האלה זה אומר שינסו לאנוס אותה, ואכן תוך 15 שניות היא כבר בורחת מגבר מסתורי ונופלת הישר לזרועותיו אוחזות הבייגלה של משה, שהיה שם בסביבה ומציל אותה מהאנס המסתורי. (הוא אומר לו שהיא הלכה לשם כשבעצם היא לא הלכה לשם.) האישה אסירת התודה, ששמה טופז, הולכת איתו לבית קפה בדיזנוף סנטר, שם היא מספרת לו שהיא צריכה עזרה והוא נראה כמו אדם נחמד שאוהב לעזור לאנשים. היא נותנת לו מספר טלפון, ואומרת לו שאם הוא מתקשר ועונה מישהו אחר, שינתק. ממש אשת מסתורין לתפארת!

משם אנחנו עוברים לדירה אי שם בתל אביב, שם אנחנו פוגשים את סימון ואת שימי (בגילומו של דני האשכנזי המניאק), שני 'סוכני דוגמנות' תחמנים. סימון מספר לשימי שטופז ברחה. "אז מה? היא תמיד חוזרת אלינו על ארבע!", עונה לו שימי וממשיך להתגלח ברוגע.

טופז מגיעה לדירה, שם יושב שימי לבוש בתחתונים ומה שנראה כמו טוגה אדומה; הוא אומר לה לשבת ואז גוהר מעליה ומאיים שאם היא תברח עוד פעם מסימון הוא ישבור לה את הפרצוף. בקיצור, בטי רוקאווי הוא לא, אבל הוא בכיוון הנכון. היא אומרת לו שסימון רצה לשכב איתה, אבל הוא מסביר לה שזה הכיוון הנכון אם היא רוצה להיות דוגמנית עשירה. שתכל'ס זה די נכון. טופז מתעצבנת ואומרת לו שהיא עוזבת אותו לטובת הבחור המבוסס שהיא פגשה ביום הקודם, שיגשים לה את החלומות. שימי לא מתרגש ועונה לה: "הוא יגשים את החלומות של כוס אם אמא שלך."

טופז נפגשת עם משה על ספסל ומתחילה להחמיא לו שהוא לא כמו כולם והוא איש טוב, למרות שהיא מכירה אותו בערך חמש דקות נטו. אפילו הוא נרתע קצת ואמר לה "את בכלל לא מכירה אותי בכלל." היא ממשיכה להחמיא לו ואז הם סוף סוף מתאהבים ומתמזמזים על מימי הירקון הצלולים.

אחר כך הוא הולך וקונה לה בגדים יקרים. מסקנה: גם אדם שחי במערה יוציא המון כסף על אישה אם היא מתמזמזת איתו מספיק.

אחרי (כנראה) כמה ימים של אהבה שלא נגמרת, משה מגיע לעבודה באיחור, והמוסכניק מפטר אותו. "דרך אגב, מי זה שבא וביקש ממני 1,500 ש"ח היום?", שואל אותו הבוס. "מה אתה משחק אותה בגדי נשים, לבני נשים… מה לך ולבגדי נשים?". הו, אם הוא רק היה יודע!

משה הולך למפגש איציק ומספר למורט את הסיפור, כשלפתע נכנס בריון (לא אותו בריון מקודם) ואומר למשה שאם הוא לא משיג לו את הכסף עד מחר הוא פותח לו את הגרון.

משה מחליט לעשות את הצעד ההגיוני כדי להרוויח 1,500 ש"ח ביום אחד: הוא הולך לקבץ נדבות בתחנה המרכזית. כאילו שזה לא מספיק, באותו רגע טופז נתקלת בו, ורואה שהוא לא באמת העשיר המבוסס שהיא חשבה שהוא (אם כי עדיין לא ברור למה היא חשבה ככה)! היא כמובן זורקת אותו על המקום כי אם יש דבר אחד שאנשים לא צריכים לעשות זה להיות עניים.

בלילה משה ומיכה יושבים בסלון (של המערה??? לא ברור, כנראה שהם ישנים במקום שמורט אירגן להם) ומיכה מספר למשה שהוא בילה את היום בתחנת המשטרה כי הם "לא אהבו את העבודה שלו". הוא מסביר שהמדינה רוצה שאנשים כמותם יהיו מנקי רחובות או חוטבי עצים, והוא לא רוצה להיות אחד כזה, גם אם המשטרה או ראש הממשלה לא יאהבו את זה.

משה מספר לו את הסיפור עם טופז והכסף שהוא חייב, ומיכה מחליט ללכת לעזור לו.

הוא הולך אל הבית של שימי ושואל אותו אם הוא מכיר מישהי בשם טופז; שימי משקר לו ואומר שהיא אחותו. מיכה מספר לשימי את כל הסיפור, ושימי מבטיח שהוא ידבר איתה וגם מציע למיכה עבודה אצלו – כולל 100 דולר מקדמה! האם יכול להיות שהאשכנזי עשה סוף סוף דבר טוב?

כמובן שלא! שימי עומד להשתמש במיכה ככלי משחק בתוכנית השטנית שלו, שכנראה כוללת סמים או משהו, זה לא מוזכר באופן ברור במהלך הסרט. כל מה שאנחנו יודעים הוא ששימי חושב שמיכה הוא אדם תמים ולכן הוא יוכל לעזור לו בתוכנית שלו.

בארבע בבוקר האחים יושבים בסלון, משה כולו שקוע בדיכאון ולא מדבר. מיכה שם לו את המקדמה על השולחן, אבל כשמשה מגלה את מקור הכסף, הם מתחילים לריב. תראו מה כסף עושה לאנשים!

טופז חוזרת כצפוי לשימי ומתחננת שיקח אותה בחזרה, ואומרת שהיא חייבת להתנקם במשה, כי בגללו היא ושימי ורבו. שימי אומר לה שתלך הביתה, וזומם במוחו את המשך תוכניתו השטנית!!

מיכה מגיע אליו מאוחר יותר ומספר לו שהוא לא ישן בלילה בגלל שאחיו עדיין מבואס בגלל טופז. שימי מספר לו שטופז עדיין מאוהבת במשה, ומציע שהיא תעביר לו מכתב התנצלות עם הזמנה להיפגש.

ואכן, אניטה פללי, אחת מה"דוגמניות" של שימי, מגיעה לתחנה המרכזית ומביאה למשה את המכתב הפיקטיבי מטופז, שמזמין אותו להיפגש איתה.

שימי מספר לסימון שבגלל שמשה לא רוצה שמיכה יעבוד איתו כל התכנית שלו עומדת בסכנה, ולכן הוא מחליט לשכנע את טופז שתצא עם מיכה בשם בדוי, ותפתה אותו להגיע לבית המלון שבו היא קבעה להיפגש עם משה, וכך תסכסך בין האחים ושימי ינצח. גאוני, אני חייב לציין, בעיקר כי זה כל כך מסורבל שאף אחד לא יחשוד בכלום! אם היא תצליח, הוא מבטיח לה, הוא יוריד מהראש שלה את סימון, והיא מסכימה לשתף פעולה.

מיכה מגיע, ושימי מציג לו את טופז בתור "ענת", המדריכה שלו לתוכנית הסודית שלהם. "מורה כזאת לא הייתה לי בבית ספר!" מתלהב מיכה, ושימי עונה לו: "מי ישמע שלמדת בכלל בבית ספר."

בעוד מיכה וטופז הולכים להם אל הלא נודע, נגמר לי הכוח להמשיך לצפות ביצירה האפית הזו (יש עוד שעה שלמה), אז נמשיך בפעם הבאה. עד אז, זיכרו: אנשים עניים הם אנשים גרועים ויש לקלל אותם בכל הזדמנות.

- חגי (מזל שאני עשיר)

* * *

תקציר העלילה עד פה, בעיקר כדי שאני אצליח להבין אותה בעצמי: משה ומיכה כהן הם זוג יתומים טרגיים עם אבא שהתאבד כתוצאה מחובות בהימורים; הם ברחו מהטלפיים של השירות הסוציאלי והצליחו לגור במערה במשך עשר שנים, דבר שגרם להם להזדקן בעשרים שנה בערך. משה מתאהב בטופז, שרוצה להיות דוגמנית ומוכנה לעשות בשביל זה הכל ולכן סומכת על שימי, סוכן הדוגמניות / מבריח סמים (?) האשכנזי המניאק וחברו סימון שרק רוצה לשכב איתה, משום מה, למרות שהיא די מגעילה. היא בורחת משימי לטובת משה, אך כשמתגלה שהוא בסה"כ עני עלוב היא זורקת אותו וחוזרת לשימי. בהמשך מיכה הופך להיות כלי משחק בידיו של שימי לביצוע מטרותיו הנלוזות, דבר שגורם לסכסוך בין האחים; מיכה רוצה להפסיק לעבוד אצל שימי כדי לפייס את אחיו, אבל שימי מתכנן לסכסך ביניהם ע"י שימוש בטופז כנערת פיתוי, וכך למנוע את עזיבתו של מיכה, דבר שהיה גורם לבעיות בתוכנית שלו למכור סמים או מה שזה לא יהיה.

אלוהים אדירים, וזו רק השעה הראשונה מתוך שתיים.

* * *

בתחילת השעה השנייה של הסרט אנחנו רואים את דוגמנית הצמרת אניטה פללי, לבושה כהרגלה בפאה עשוייה מכלב פקינזי מפוחלץ. לפחות אני מאוד מקווה בשבילה שזו פאה. היא מנסה להסביר לדוגמנית מתחילה (שנראית לא משהו ועדיין פי מיליון יותר טוב מאניטה פללי) שהיא צריכה יותר ביטחון עצמי, להתלבש בצורה יותר סקסית ולעשות פוזות סקסיות. בקיצור, להיות כמו אניטה בעצמה, רק לא מגעילה.

לחדר נכנסים מיכה וטופז. כזכור, טופז מתחזה ל"ענת", שאמורה להדריך את מיכה בעבודה שלו אצל שימי, על מנת לפתות אותו בהמשך בדיוק כשאחיו יגיע ולגרום להם לריב. טופז מתיישבת עם שתי הבנות האחרות והן מתחילות לדבר על בגדים ולצחקק כמו שקורה תמיד כשיש יותר משתי בנות באותו חדר. הסצנה עוברת מיד למיכה ישן על הספה בלי חולצה, כך שכנראה הייתה סצינת פיתוי כל כך לוהטת באמצע שהם נאלצו לחתוך אותה.

מיכה וטופז הולכים למלון, שם אמורה להיות להם הרבה עבודה. שימו לב שעדיין לא מסבירים מה העבודה בדיוק ולמה צריך ערס טיפש מאוד ספציפי בשביל לעשות אותה. הם הולכים ביחד למלון, והפתעה הפתעה, נתקלים במשה, שהגיע לשם בעקבות המכתב הפיקטיבי ששימי שלח לו שאומר לו שטופז רוצה לפגוש אותו.

משה לוקח את זה כל כך ללב, שהוא מתחיל לשיר שיר דיכאון יחד עם התזמורת הבלתי נראית שתמיד עוקבת אחרי הגיבורים בסרטים האלה, ולהסתובב ברחוב בעוד שהוא נעמד בפוזות דרמטיות ומעלה פלאשבקים בראש.

אגב, זה המקום להזכיר שכרונולוגית משה כבר היה אמור להיות עם גרון פתוח בגלל החוב שלו מקודם, אבל נראה ששכחו מזה בינתיים. בטח זה יעלה בהמשך כשזה יהיה יותר טראגי.

משה זורק את כל הדברים של מיכה החוצה מהדירה שלהם (סוף סוף מתברר שהם אכן כבר לא גרים במערה), וכשמיכה מגיע הרוחות מתלהטות עד שמיכה מרים על משה סכין. מורט משכנע אותו לזרוק את הסכין, והוא הולך משם בעצבים. אחר כך מורט מספר למשה שהוא עומד להיפגש למחרת עם מישהו שאמור להפוך את משה לזמר גדול. למה? איך? איפה? אין לי מושג, אבל למי שכבר קרא את הביקורות על הסרטים האחרים, זה די ברור מה הולך לקרות עכשיו.

הופה, מתברר שמשה הוא לא אבי ביטר, ובמקום להתלהב מזה שרוצים לעשות ממנו זמר הוא עדיין תקוע בעבר משום מה עם כל הקטע הזה שאח שלו הרים עליו סכין לפני דקה וחצי. הוא לוקח את הסכין ומתחיל לחתוך את הורידים של עצמו. מורט לא ממצמץ ואומר לו "תראה איזה דם יורד לך, אתה תמות אתה."

* * *

מיכה נפגש בחורשה חשוכה עם סימון, שנותן לו מזוודה להעביר ומאיים עליו שאם הסחורה לא תגיע לידיים הנכונות הוא מבחינתו מת.

בינתיים, מורט ומשה (עם תחבושות על היד) הולכים לבקר את החבר המפיק של מורט, ומשכנעים אותו שיבדוק את משה, היות ויש לו "צליל נקי, צלול, משהו פנטסטי". (יש לו קול כמו של כל זמר דיכאון אי פעם.)

המפיק עושה למשה אודישן, בו הוא שם את הפלייבק של השיר מתחילת הסרט, "אבא שיחק קלפים". זה באמת צירוף מקרים משעשע שהפלייבק שהוא בוחר זה במקרה השיר שמתאר את החיים של משה. המפיק מתלהב כצפוי מקול הארבע-חפיסות-ליום הצלול של משה ומזמין אותו לבוא לאולפן בשבוע הבא.

בחזרה למיכה: הוא יושב עם גלוריה (אניטה פללי), ומספר לה שהמשטרה תפסה אותו ולקחה לו את הסחורה. איך הוא יצא לחופשי? הוא "איכשהו" הצליח לברוח מהמשטרה. כי, אתם יודעים, זה פרט לא חשוב. בכל מקרה, עכשיו הוא תקוע כי הקליינטים חושבים שהסחורה אצלו ושימי לא מוכן לעזור לו.

שימי יושב לו בינתיים עם הדוגמנית המתחילה ההיא שראינו קודם ומסביר לה שכמו שהיא יכולה להיות דוגמנית, היא יכולה גם להיות זונה. היא לא מבינה את הקטע כל כך.

"מה זה אותנטי?"

מיכה מופיע ומגן על כבודה של הדוגמנית התמימה, ושימי מוציא עליו (ובצדק!) את העצבים שלו על זה שהוא איבד את הסחורה. הוא לא מוכן לשלם למיכה, אבל הוא מוכן לצאת לארג' ומציע לו למכור את הדוגמנית ולהתחלק איתו ברווחים חצי חצי. מיכה מוותר על העיסקה המפתה והולך משם בזעם.

בסצנה הבאה משה הוא כבר "כוכב הזמר המזרחי", ונושא נאום במועדון שבו הוא מספר שהוא מתגעגע למשפחה שלו וסולח למיכה על הכל. לא רע בשביל מה שנראה כמו כמה ימים.

מיכה בינתיים מסתובב ברחובות מובטל ונאלץ, למרבה האירוניה, לקבץ נדבות בעוד אחיו מפלס את דרכו בקהל כשהוא יושב על גג של מכונית חדשה עם השלט "משה כהן, כוכב הזמר המזרחי" ומחלק נשיקות באוויר. אכן הפכפך הוא הגורל בסרטים האלה!

משה ומיכה נתקלים אחד בשני בבית הקברות – משה בא להניח פרחים על הקבר של אבא, ומיכה ישן בבית הקברות. הם עושים סולחה והולכים לשיר שיר דיכאון על הקבר של אבא, כמו שהוא היה רוצה.

מאוחר יותר הם הולכים למועדון של משה ומעלים זכרונות כואבים, ותוך כדי מבינים את הקונספירציה עם שימי וטופז. מיכה מספר שאם היה לו את הכוח הוא היה מציל את הדוגמנית המתחילה מידיו של שימי.

ואכן, בינתיים אצל שימי, הדוגמנית האלמונית רבה עם שימי על כך שהוא מנסה להוריד אותה לזנות, ושהיא תערב משטרה. משום מה הם לא שמחים מההצהרה הזו ומתחילים להרביץ לה, אך בדיוק באותו רגע נכנסים משה ומיכה, חזקים ומאוחדים יותר מאי פעם!

ציפיתי שבשלב הזה יהיו מכות, אבל זה נגמר בכך שמשה קונה משימי את הדוגמנית באלפיים דולר. שזה די מעט בשביל אישה שלמה, אבל כנראה שעדיפים אלפיים דולר מאישה שלא רוצה לשכב איתך. סימון לא מבין את הקטע, אבל שימי מסביר לו שמחר היא תחזור בכל מקרה על ארבע ואז היא כבר לא תלשין עליהם למשטרה.

משה מגיע הביתה עם האישה שרכש ומיד בודק את יכולת ההקשבה שלה לסיפורים מדכאים עם פלאשבקים על הילדות שלו. לפתע מתברר בטוויסט מפתיע שהדוגמנית היא לא אחרת מאשר מירי, אחותם האבודה של משה ומיכה שהופרדה מהם כשהיו קטנים! כל כך מפתיע שבא למות.

שלושת האחים הולכים לטייל בפארק ומיכה מעיר שאם הם רק ימצאו את אמא, הם ישלימו את הסט. מירי מספרת להם שהיא חיפשה אותה וגילתה בסוף שאמא השתגעה מכל הצרות ועכשיו היא לא זוכרת אף אחד. משה ומיכה מחליטים לנסוע לבית המשוגעים כדי לפגוש את אמא, בתקווה שאולי היא תיזכר בהם.

הם נוסעים לאברבאנל ופוגשים את אמא שלהם שהתבגרה בערך בשישים שנה בעשר השנים שעברו, שמה פאה אפורה ונפלו לה חצי מהשיניים. מיכה מתחרפן לגמרי ומתחיל לצעוק על הרופאה, אך תחינתו נופלת על אוזניים אשכנזיות.

בינתיים מירי הולכת אל המשרד של סימון לקנות ממנו מנת קוקאין. המשרד של סימון נראה כמו חדר במקלט עם שולחן שעליו שורות קוקאין מסודרות ודף שעליו כתוב "סימון", כדי שלא נתבלבל. הוא מציע לה "מנה מצ'ופרת" של קוקאין ש"תוציא לה את כל המיקרופים מהראש" (פ' רפה), בתנאי שהיא לא תלשין עליו ועל שימי למשטרה.

משה ושימי חוזרים הביתה, רק כדי לגלות את מירי שוכבת מתה על הספה, ממנת יתר. מיכה הולך לבית של שימי כדי לחסל חשבונות, ונתקל בטופז. הוא צועק עליה על התרגיל המסריח שעשתה לו ולאחיו, אבל סולח לה כשהוא מגלה שהכל באשמת שימי. הוא מספר לה את הסיפור על מירי, וטופז מחליטה לעזוב את שימי סופית כדי לא לסיים כמו מירי, ומתוודה שהיא עוד מאוהבת במשה. מיכה מספר לה שיש לו תוכנית להתנקם בשימי; בערב טופז מתקשרת לשימי ומספרת לו שמיכה מכיר שני אנשים שצריכים סמים, ומבקשת שייפגש איתם. כששימי נפגש עם מיכה והלקוחות, מתברר כצפוי שהם שוטרים סמויים. מזל שלמיכה יש חברים במשטרה, במיוחד אחרי שכל הסרט הוא התלונן על זה שהמשטרה שונאת אותו!

אפילוג:

משה וטופז חוזרים אחד לשני ותוך 10 שניות של מונטאז' כבר מתחתנים. באמצע החתונה מגיע סימון עם אקדח, יורה למשה בראש ובורח. הסוף???

(כנראה שלא, יש לזה סרט המשך)

סיכום כללי: זוכה פרס הקולנוע הישראלי בקטגוריית "הסרט עם הסיום המבאס ביותר".

מחר: מבט כואב 2: הנקמה!

- חגי (למה אבא שיחק קלפים???)

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

FireStats icon ‏מריץ FireStats‏