הביטרספקטיבה 2: תני סימן חיים

[פוסט אחרון בסדרה. פורסם במקור ביוני 2005]

טוב, חזרתי להיות מספיק ישראלי בשביל להצליח לצפות בעוד סרט מבית היוצר של הפקות המזרח.

בכל מקרה, הסרט שאני אצפה בו היום למענכם נקרא "תני סימן חיים", בכיכובו של הזמר המצליח תמיר גל. הסרט הפעם קצת שונה מהסרטים האחרים של הפקות המזרח, ותיכף תגלו למה.

קודם כל, יש קפיצת מדרגה עצומה באיכות הטכנית. הסרט יצא בדיוידי, ונראה איכותי בצורה מפתיעה. כל כך מפתיעה שהם אפילו ויתרו על הכתוביות הפעם (!), בהנחה שאנשים ממש יצליחו להבין את הדיאלוג. כן, עד כדי כך.

מעבר לכך, נקודת הפתיחה של הסרט היא שונה לחלוטין – הפעם תמיר גל משחק את עצמו כזמר מצליח שכבר הוציא קסטה, ובכך נעלם הקונפליקט המרכזי של הסרטים האלו. תמיר מבקר בסצנת הפתיחה הדרמטית את הקבר של אחותו סיגל, ברקע מוזיקה עצובה. לפתע משתלב מקצב תופי טראנס במוזיקה העצובה והסצנה עוברת למונטאז' ה"תראו כמה תמיר גל מצליח" המתבקש – בית דפוס מדפיס לו את החוברת של הקסטה, ראיון ברדיו לב המדינה, פוסטרים בתחנה המרכזית וכן הלאה. סופרסטאר של ממש.

משם אנחנו עוברים אל דירתו של אדם לא מזוהה (אותו שחקן ששיחק את סימון ב"מבט כואב") שצופה בסרט פורנו לוהט, ובלי שום סיבה מחליף ערוץ. אולי הוא נגד פורנוגרפיה בטלויזיה בכלל. הוא מגיע אל התכנית "מציצים", שם המראיינת הכי מזויפת בעולם מראיינת את תמיר על איך ההצלחה שלו מבוססת על המוות המתוקשר של אחותו. הוא מתעלם באלגנטיות מהשאלה ומספר על איך שאחותו התדרדרה לסמים ע"י בחור בשם מוטי, ושהוא יעשה הכל בשביל שהיא תיתן לו סימן חיים. (אם הוא לא בטוח שהיא מתה, למה יש לה קבר?)

האיש הלא מזוהה מתקשר לסלולרי של תמיר, שנמצא באותו הזמן בג'קוזי עם בחורה כשרק קצף מכסה את גופם.


אלוהים אדירים למה

האיש מזדהה כלא אחר מאשר מוטי, אותו מדרדר-לסמים שהיה אחראי למותה של סיגל. תמיר עונה בנונשלנטיות: "מפתיע לשמוע ממך, אתה יודע?" כי גבר אמיתי לא יכול להראות רגשות כשהוא לא מצולם לטלויזיה. מוטי אומר לתמיר שיש לו משהו דחוף לספר לו על סיגל, אבל תמיר אומר שהוא לא יכול לפגוש אותו בגלל שיש לו הופעה. אין ספק שמדובר באיש שיעשה הכל בשביל לקבל סימן חיים מאחותו!

הוא הולך להופעה, ושר לקהל שנראה כאילו הוא עומד לחוות אורגזמה קבוצתית. לרוע המזל העלייה ברמה הטכנית לא ישימה לגבי המוזיקה.

בלילה מוטי יוצא החוצה כשהוא שומע רעש חשוד, ורואה טרקטורון בחצר. הוא יורד למטה ובודק שהתוכים שלו בסדר (?!), כשפתאום מפתיע אותו אדם עם אקדח ויורה בו. אחר כך האיש עם האקדח נכנס פנימה ומתחיל לחפש דברים, עד שהוא מוצא את מבוקשו: תליון יקר שנראה כמו שרשרת של מהדקי נייר עם גוגו תלוי מלמטה, וכמה קלטות. הוא לוקח את השלל ובורח משם. דקה מאוחר יותר תמיר מגיע ומוצא את הגופה של מוטי (הוא לא אמר לו שהוא עסוק בכלל?), ומיד באותו זמן מגיעים שני שוטרים. כאן העלילה נהיית מופרכת מדי – מאיפה למשטרה יש שני שוטרים למשהו כזה?

תמיר מועלה לניידת, ובסצנה הבאה הוא כבר מגיע למשפט. הייתי רוצה לדעת באיזה ישראל הוא גר, שבה הכל כל כך יעיל. או שאולי מדובר בעוד מקרה של קפיצת זמן שרירותית, כמו שרואים הרבה בסרטים האלה.

עוד סימן של עליית מדרגה ברמה הטכנית – השופט אשכנזי באמת! כן כן, אחרי עשר שנים סוף סוף מצאו אדם אשכנזי שישתתף בסרט, ולא מזרחי בתחפושת.

בבית המשפט רואים את חבריו של תמיר, בינהם ירמי קדושי והאמא המשוגעת שלו. תמיר מנסה להגן על עצמו באמצעות נאום שכן היה מבייש את אלי מקביל. עורך הדין שלו גם מנסה להוכיח שאין עילה למעצר, אבל היות והוא נראה כאילו החליפה שלו גדולה עליו בארבע מידות והוא נשמע כמו איתי שגב, אף אחד לא מתייחס אליו ברצינות. האמא המשוגעת (שפה היא משחקת את האמא המשוגעת של תמיר וסיגל) נכנסת להתקף שיגעון מתוך הרגל. לבסוף השופט מורה לעצור את תמיר לעוד שלושה ימים עד שיסיים לעיין בחומר החקירה.

ביציאה מבית המשפט תמיר מובל באזיקים ונפגש עם הבת שלו, ששואלת אותו "אבא, לאנ'תה הולך? מה יש לך על הידיים?" הוא עונה לה "שום דבר, תני לאבא חיבוק", ומנסה לחבק אותה עם אזיקים על היד, בצורה מסורבלת.

לבסוף הוא מגיע למעצר, שנראה באופן מדהים כמו בית מעצר אמיתי ולא כמו אצטדיון כדורגל שתלו עליו שלט "בית כלא". תמיר יושב ונזכר בערגה בשיחה המרתקת עם הבת שלו מלפני שנייה וחצי.

במעצר הוא לומד להתגלח כשהוא משתמש בדיסק בתור מראה. כן, אין ספק שלתת לעצירים סכיני גילוח זו הדרך ללמד אותם שיעורי הגיינה ובכלל לא יעזור להם להתאבד. מה פתאום. הוא גם מעביר את כל זמן המעצר כשהוא כמעט ערום לגמרי. :(

ירמי קדושי פוגש את יענקל'ה (יענק'לה בן סירה, או איך שלא קוראים לשחקן הזה), הברמן במועדון שתמיר היה שר בו. ירמי מספר ליענקל'ה שתמיר בכלא, והוא לוקח את זה קשה: "מה? עכשיו המועדון יהיה ריק! אני בר-מן ולא בר-מינן!" המלצרית מרגיעה אותם ב"אפשר לחשוב מה קרה! בסך הכל עצרו אותו, עוד לא הרשיעו אותו בשום דבר! אם הוא לא אשם הצדק יצא לאור!" יענקל'ה מתעצבן: "מי מדברת על צדק? בת של חבר כנסת מדברת על צדק!" וירמי מנצל את ההזדמנות לנאום על איך שתמיד דופקים את המזרחים. "זה חוק? זה חוקן!"

משם אנחנו עוברים אל משרדו של עו"ד דני א.מ. (אשכנזי מניאק). כן, גם בסרט הזה קוראים לו דני, רק שהפעם הוא עורך דין מהוגן (אנחנו יודעים שהוא מהוגן כי אין לו יותר קוקו). דני נפגש עם אורית, אשתו של תמיר, שמסבירה לו את כל הסיפור. דני מסביר לה במבט חמור סבר שבגלל שמדובר בתיק רצח זה עניין מסובך, וצריך הרבה מחקר, ובלה בלה בלה 15 אלף דולר.


מבט חמור סבר

בינתיים, במשטרה..

אנחנו פוגשים את חכים, שוטר שפיטרו אותו מכיוון שעשה את הבלתי יאומן… ניסה להשיג צדק באמצעות החקירה שלו! הוא אומר לאחראי עליו שהוא לא יוותר עד שהוא יגלה מי אחראי לפיטורים שלו. אני מקווה מאוד שבקרוב נגלה מה בדיוק קורה פה. כי אני מבולבל.

תמיר יוצא מהמעצר על תנאי והולך לבקר את יענק'לה וירמי. יענקל'ה מציע לתמיר לחזור לשיר, אבל הוא אומר שהראש שלו עסוק מדי בלחשוב על למצוא את סיגל. המלצרית אומרת שזה עניין של המשטרה, אבל תמיר משתיק אותה ואומר לה שהוא לא סומך על המשטרה ושהם לא עזרו לו בפעם הקודמת שהוא חיפש את סיגל. אחר כך הוא הולך הביתה, לא לפני שהוא מתפשט (יש לו בגדימופוביה כנראה). אשתו מנסה להחזיר אותו לחיים של הופעות והקלטות אבל הוא עדיין משום מה חושב על אחותו. אורית אומרת לו שהיא מקווה שהוא לא מקבל כל מיני רעיונות מטופשים כמו ללכת ולחקור את זה בעצמו היות והוא לא סומך על המשטרה, ואני אניח שזה מה שהוא יעשה בכל זאת עוד מעט.

אבל קודם כל הוא הולך לבקר את אמא שלו, שאומרת שכל מה שיש לו בראש זה רק מעריצות והוא לא חושב בכלל על אחותו. הוא מסביר לה שהוא חושב על אחותו, אבל מה לעשות, יש לו משפחה שהוא צריך לחשוב גם עליה. (אז למה הוא כל כך דואג לאחותו כשהוא מדבר עם המשפחה??) האמא מתחרפנת ומתחילה לבכות ולבסוף הוא מבטיח לה שהוא לא ישב בשקט עד שהוא יגלה מה קרה לסיגל. אמרתי לכם שזה מה שיקרה!

תמיר הולך אל הבית של מוטי ופוגש את בעלת הבית, שמספרת לו באמצעות פלאשבקים בגווני חום מה שהיא יודעת: מוטי וסיגל (שאותה משחקת אותה שחקנית ששיחקה את אחותם של ירמי ומשה כהן בסרט הקודם) שכרו ממנה את הבית, ובהמשך התחילו לריב אחד עם השני; סיגל מספרת על הבנאדם שמטריד אותה, ומוטי אומר לה שכדאי שהיא תשמע בקולו של אותו אדם כי יש לו קשרים והיא תסתבך אם היא לא תקשיב לו. היא אומרת שהיא תיקח את הקלטות שיש לה למשטרה, ותסגור את הסיפור. מוטי אומר לה שמצידו היא יכולה ללכת עם הקלטות ושנשבר לו ממנה. כמו כן, רואים קלוז אפ על סיגל שמראה שיש לה את אותו תליון מההתחלה. המסתורין!

בבוקר סיגל מביאה לבעלת הבית חבילה בשביל מוטי, שבתוכה הקלטות, ונעלמת.

תמיר ממשיך לתחנה הבאה במסע המרתק שלו: איש קשר מהנסיון הקודם שלו לחפש את סיגל. תמיר מספר לו שמוטי נרצח ושואל אם הוא יודע עם מי מוטי הסתובב לאחרונה, ואיש הקשר המסתורי אומר לו שלפי מה שהוא יודע, מוטי היה עובד עם המשטרה בתקופה האחרונה.

תמיר ממשיך להסתובב ברחוב ולשאול אנשים רנדומליים, כשהוא נתקל בבחור שמנסה לאנוס מישהי ברחוב. כמובן שהוא מתערב והם מתחילים ללכת מכות. אך אויה, לאנס יש חברים! לתמיר זה לא מפריע, הוא כידוע גם אמן קונג פו בנוסף לכישוריו כזמר, והוא מתגבר עליהם. לבסוף מגיע חכים השוטר לזירת הפשע ומודה לתמיר. תמיר אומר שכאב לו הלב על הבחורה, וחכים אומר לו "אני יודע למה כאב לך הלב עליה, זה בגלל מה שקרה לאחותך סיגל." חכים מספר לו שהוא זה שחקר את המקרה של סיגל, והחקירה עלתה לו בקריירה, בגלל ש"שוטר הוא כמו צעצוע של הממסד". הוא מציע לעזור לתמיר לפתור את התעלומה באמצעות בדיקות DNA לעצמות שהם קיבלו מהמשטרה. (???)

ירמי הולך בפארק ונתקל בבחורה מסוממת שמבקשת ממנו כמה שקלים בשביל התינוק שלה. ירמי אומר לה שהיא חייבת לעזור לעצמה ולמצוא עבודה כדי שלא ירצחו אותה בסוף, אבל היא חושבת שהוא סתם מנסה להיות קמצן וקוראת לו "יא קמצן, יא מניאק".

תמיר מגיע למשטרה ומבקש את התיק של סיגל בשביל הבדיקות, אבל השוטר אומר לו שהתיק לא אצלם ושילך להשיג עותק מארכיון התביעות, שם אומרים לו ללכת חזרה למשטרה. עכשיו זה כבר יותר ריאליסטי.

יענק'לה וירמי הולכים ומשוחחים על איך שהמשטרה מעלימה את התיק של סיגל ואיך הם צריכים לקבל עזרה מהאבא של המלצרית (שהוא כזכור חבר כנסת), כשפתאום באה המסוממת מקודם עם התליון ביד ומבקשת שיקנו אותו ממנה תמורת 100 ש"ח, כי 'אמא שלה צריכה תרופות'. יענק'לה נותן לה את הכסף והיא נותנת לו את התליון ובורחת.

חכים הולך אל השוטר שטען שהתיק נעלם ומנסה להשיג את התיק בעצמו, אבל השוטר אומר לו שזה יגרום לו לאבד את המשרה שלו. כנראה שהקונספירציה הולכת עמוק יותר ממה שחשבנו!

בערב המועדון מלא באנשים שמחכים לתמיר, אבל הוא לא מגיע. יענקל'ה מנסה להרגיע אותם ע"י נסיון לשיר בעצמו, אבל זה רק גורם למהומה אלימה במועדון, ובצדק.

תמיר חוזר הביתה שיכור באמצע הלילה ואשתו מתחילה לצעוק עליו. הוא עושה את הצעד המכובד היחיד שנותר לו ונותן לה סטירה בהילוך איטי. היא עוזבת את הבית והולכת לגור עם חברה (?).

תמיר הולך להטביע את יגונו במועדון אחר, שם הוא פוגש את הזמרת לינט (אין קשר לנינט).

בבוקר החברה של אשתו של תמיר אומרת לה שתמיר ניסה להתקשר כמה פעמים אבל היא לא רצתה לתת לו לדבר איתה. היא מציעה להם לנסות לפתור את המשבר על מנת שהיא לא תצטרך לחיות ככה כל החיים.

יענקל'ה מגיע למועדון שבו תמיר יושב שיכור ולא מגולח, ושואל אותו מה קורה איתו. תמיר מסביר שנשבר לו מאשתו והילדה ואמא שלו שאף פעם לא מרוצים. יענקל'ה מנסה לשכנע אותו לחזור למועדון ומספר לו על המהומה שהייתה בערב לפני, אבל תמיר רוצה להישאר לבד עם הבקבוק.

וכאן, ברגע הדרמטי הזה, נגמר לי כרגיל הכוח לצפות בסרט. אבל נמשיך מחר!

- חגי (מה נסגר עם הזמרים האלה)

2.

יאללה, בואו נמשיך.

המלצרית / ברמנית (לא ברור אף פעם מה היא בדיוק עושה במועדון) הולכת אל ירמי הביתה אחרי שהיא מגלה שהמועדון סגור, ושואלת אותו למה הם מוותרים כל כך מהר. ירמי מסביר לה שכאדם לא-אשכנזי, הוא נאלץ להתאמץ פי 10 ממנה בשביל כל דבר. זה משהו גנטי, כנראה.

בינתיים במועדון השני תמיר שר דואט עם הזמרת לינט ומסיים אותו בהתעלפות על הרצפה מרוב שכרות. הוא מגיע לבית חולים, שם אמא שלו מלטפת אותו ומנסה להרגיע אותו. (אם אתם תוהים, הוא בלי חולצה.) אחר כך גם אשתו באה לבקר אותו, ברגע דרמטי מרגש (אנחנו יודעים שזה דרמטי ומרגש כי יש פסנתר ברקע א-לה דוסון קריק.)

בלילה תמיר (שאיכשהו כבר בבית ומרגיש בסדר אבל עדיין בלי חולצה) חולם חלום דיוויד לינצ'י על סיגל והתליון המסתורי שלה. הוא מתעורר בבהלה ומספר לאשתו את הסיפור.

בבוקר תמיר הולך אל ירמי, שעסוק בלסדר את הבית, ושם לב שבין החפצים שיש לו מסתובב גם התליון של סיגל (שכזכור נקנה מהמסוממת השכונתית). תמיר קורא לירמי (שרק בשלב הזה של הסרט מתברר שלדמות שלו קוראים יוסי, אז מעכשיו נקרא לו ככה) ושואל אותו מאיפה התליון. כשהוא מקבל את ההסבר הם מחליטים ללכת למצוא את הנרקומנית ולשאול אותה כמה שאלות ידידותיות. לרוע המזל היא לא נמצאת. "סעמק, דווקא כשצריך אותה היא לא נמצאת", מתלונן תמיר. "היא תגיע", אומר יוסי. "מה, אין לה בית?" מתפלא תמיר.

ואכן היא מגיעה, מסוממת כתמיד. הם מתחקרים אותה ובסוף מתברר שהשרשרת הייתה שייכת לבחור בשם עומר, שהביא לה אותו תמורת 'מספר'. יותר מדי אינפורמציה!

תמיר מגיע אל עומר, שנמצא בבית קפה אפל ומפחיד ומשחק רמיקוב. (???) עומר לא רוצה לשתף פעולה, אז תמיר שולף סכין ומאיים לרצוח אותו. לרוע המזל הוא לא טורח להסתכל לאחור, ואדם חמוש באקדח מאיים עליו בחזרה. תמיר לא נרתע ושואל אותו מאיפה השרשרת, אבל משום מה האיש עם האקדח לא רוצה לעזור לו. כמה לא מנומס מצידו. עם זאת, הוא כן מספר לו שהוא האדם שרצח את מוטי בתחילת הסרט וגרם לכל הבלגן הזה.

תמיר חוזר הביתה מבואס (אם כי לפחות לא מת) רק כדי לגלות שאמא שלו אושפזה בבית חולים אחרי נסיון התאבדות. תמיר ואשתו נוסעים לבקר אותה, אבל היא לא בהכרה. תמיר הולך אל חכים, שעכשיו עובד בחנות פרחים, ומספר לו את כל הסיפור. חכים חושב שהוא "עלה על נקודה מאוד חשובה", אבל לא טורח לספר מה היא.

תמיר ויוסי שמים מוזיקת ערסים באוטו ומתחילים לנסוע. תמיר מספר שחכים אמר לו לבדוק את הבודקה של השומר של אתר הבניה שבו מצאו את העצמות של סיגל, היות והוא היה צלם חובב שאהב לצלם בחורות בשביל הכיף.

תמיר מגיע בלילה לאתר הבניה ונכנס לביתן של השומר, ומתחיל לחטט לו בדברים. הוא מוצא נגטיבים על הרצפה, ומתחיל להסתכל עליהם באור, אבל לפתע הוא מותקף ע"י מישהו שמנסה לחנוק אותו. איפה השומר כשצריך אותו?

תמיר מצליח לתפוס ביד סכין יפנית שהייתה ממוקמת באופן נוח על הכיריים (איפה שבדרך כלל אנשים שמים סכינים יפניות, מעל הנגטיבים שעל הרצפה) וחותך את התוקף, שבורח משם.

בבוקר תמיר (בלי חולצה) נותן ליוסי את הנגטיבים ומבקש שיפתח אותם בשבילו, ומזכיר לו שהשומר היה סוטה שמצלם בחורות, אז אולי זה יתן להם רמז. או לפחות בחורה ערומה שזה גם טוב.

חכים חוזר אל השוטר שניפנף אותו ואת תמיר ומנסה לשכנע אותו שתמיר לא רצח את מוטי, ושהוא נרצח בגלל שהוא היה מלשין. השוטר לבסוף משתכנע כי הוא אוהב את חכים, אבל אומר שצריך הוכחות, אחרת אי אפשר לעשות כלום.

בלילה תמיר חוזר להופיע סוף סוף במועדון שנפתח מחדש, אבל המסיבה מופרעת ע"י שוטרים שנכנסים פנימה ועוצרים את ההופעה ואת תמיר.

יוסי הולך אל חכים ומספר לו שתמיר נעצר. הוא מביא לו את התמונות, וחכים מסתכל עליהן באמצעות זכוכית מגדלת ומזהה את מספר לוחית הרישוי של הרכב שמופיע בתמונה.

תמיר מגיע שוב למעצר. למה? לא יודע, אבל הדבר הראשון שהוא עושה הוא, ניחשתם נכון, להוריד חולצה.

חכים נפגש עם עו"ד דני המניאק לכוס קפה ומבקש ממנו עזרה, היות ותמיר שוב עצור על אותו דבר בדיוק. דני מביט בו במבט מודאג ומחליט לעזור.


מבט מודאג.

בדיון השופטת שואלת את תמיר אם הוא מודה באשמה, והוא אומר שהוא מעדיף לשתוק כי זה ממילא לא עוזר. הוא ממשיך בנאום שלם על איך שהוא רק יכול לשתוק.

רגע לפני שמאשימים אותו ברצח דני רץ פנימה ואומר שיש לו הוכחות לחפותו של תמיר. השופטת מקבלת את החומר ודני מתחיל לספר את הסיפור המלא ומכניס את חכים כעד. התובע עומד לקבל שבץ בשלב זה אבל השופטת מתעלמת ממנו.

חכים מספר שהוא עבד בעבר עם התובע, שדרך אגב הוא בן זונה מניאק שמשתף פעולה עם העולם התחתון, ושהוא יצר בעבר קשר רומנטי עם סיגל. (אגב, רק עכשיו חשבתי על זה שקוראים לה סיגל גל – לא פלא שלא היה לה מזל עם שם כזה.) הוא מאיים להכניס אותה ואת מוטי לכלא אם היא לא תבצע את הפנטזיות שלו – אבל היא הקליטה את השיחות שלהם, ומאיימת להעביר את הקלטות למשטרה אם הוא לא יעזוב אותה בשקט. שלושה חודשים אחר כך נמצאה הגופה שלה באתר בניה, אך הודות לשומר סוטה המין הידידותי צולמו תמונות של האירוע שהועברו למשטרה והועלמו ע"י מישהו מהמשטרה. חכים החליט לחקור מי העלים את הראיות, ולכן פוטר. ועכשיו כשיש לו את ההוכחות שהתובע הוא בעצם האשם ברצח של סיגל, הוא הולך להוציא את הצדק לאור. (זה מגניב מדי בשביל הסרטים האלה, מעניין מאיזה דרמת משטרה זה נגנב.)

זה עוד ממשיך – הקלטות הגיעו כזכור אל מוטי, שסחט איתם את התובע; לבסוף כשנשבר לו מהסחיטה, התובע החליט לארגן את הרצח של מוטי באמצעות חבריו מהעולם התחתון. הוא הפיץ שמועה שמוטי הוא מלשין, והרצח בא מאליו.

התובע מנסה להוכיח שמדובר ברצח אופי, אבל אז דני מתערב ומספר שתמיר הותקף ע"י אדם מסתורי והצליח להבריח אותו בדקירת סכין, ואכן לתובע יש צלקת מסתורית על היד. בשלב הזה האמא מתחרפנת שוב. לא פלא שכל הזמן מאשפזים אותה.

בסגירת מעגל פואטית, תמיר נוסע שוב אל הקבר של סיגל ומדליק שוב נר. קרדיטים, כולל קרדיט אירוני משהו למשרד החינוך שהשתתף במימון הסרט.

עוד פיסת טריויה – שמות המשפחה של כל השחקנים הם בסגנון "דחלל", "בבולה", "נעים" ו"כהן", בעוד השופט נקרא "שטיינברג". מעניין מאיפה הם מצאו אותו.

סיכום סופי: ללא ספק הסרט הכי קרוב לסרט אמיתי של הפקות המזרח – עלילה יחסית מפותחת, צילום ברמה הרבה יותר גבוהה מבדרך כלל, ומינימום של שנאת אשכנזים (כנראה בגלל משרד החינוך). אם רק תמיר היה מוריד את החולצה לעיתים יותר קרובות זה היה עושה את הסרט בכלל מושלם.

- חגי (בבקשה תהרגו אותי)

הביטרספקטיבה 2: מבט כואב 2

[פורסם במקור במאי 2005]

הסרט "מבט כואב" הסתיים במוות של הגיבור הראשי, כך שהרעיון של סרט המשך נשמע קצת בעייתי. בכל זאת זה לא עצר אותם מלנסות.

הסרט מתחיל בסצנת הסיום של הסרט הקודם, שבה משה, היתום הטרגי, מתחתן עם בחירת ליבו, רק כדי לקבל כדור בראש מיד אחר כך מסימון, סוחר הסמים שאיתו הסתכסך. עם זאת, עכשיו מתברר שמשה לא נהרג אלא פונה בזמן לבית החולים! כמה לוקאסי מצד הבמאי! (אגב, שמעתי שמועות שהולכים להוציא את הסרטים האלה מחדש במהדורת עשור מיוחדת עם אפקטים דיגיטליים.)

מיכה, אחיו של משה, מגיע לבית החולים, שם הרופא המנתח לא נותן לו להיכנס. מיכה מתוך הרגל נכנס למגננה: "אתה מנסה להסתיר ממני משהו, דוקטור? מה קרה לו?", כאילו מדובר בקונספירציה אשכנזית. מיכה, האח שלך סובל ממה שקוראים בעגה הרפואית כ"כדור בראש" (Acus Glandis). זה לא משנה אם תתנהג כאילו מנסים לדפוק אותך כי אתה מזרחי.

הרופא מספר לו שמשה יישאר נכה לכל החיים, והוא הולך משם בעצב. קרדיטים, כשברקע רואים את משה שוכב במיטה ונראה עצוב, עם תחבושת מדממת על הראש. אה, וכמובן השיר "אבא שיחק קלפים" ברקע, למי ששכח את הסרט הקודם.

טופז, הדוגמנית מהסרט הקודם (ואשתו של משה), מחליטה לחזור הביתה, אחרי שש שנים שבהם ברחה מהבית. שם היא מקבלת קבלת פנים צוננת מאוד מאבא שלה. ציטוט נבחר: "היא עשתה לי בושות עם כל השכנים, היא הלכה עם נרקומנים, עם זמרים.."

אחרי חודשיים מיכה מגיע לבית החולים ומספר למשה שהרופא החליט לשחרר אותו הביתה, אבל הוא לא מתלהב. "מה זה משנה לי בית או בית חולים?", אומר משה. "אלוהים עשה אותי אדם נכה."

משה, זה לא אלוהים שעשה אותך אדם נכה, זה סיימון המניאק, אל תתבלבל.

טופז בינתיים מתוודה בפני אמא שלה שהיא בהריון ממשה, ואמא שלה לא מבינה איך זה אפשרי טכנית – הרי ירו במשה ביום של החתונה, מתי היא הספיקה לכל הרוחות להיכנס להריון?


משה ומיכה הולכים למזח, ומיכה מנסה לשכנע את משה שהוא חייב להוציא קסטה, אבל משה מסרב כי הוא נכה. הרי ידוע שאנשים שמשותקים ברגליים לא יכולים לשיר. או משהו. מיד אחר כך באופן אירוני הוא שר שיר דיכאון על זה שהוא נכה. יופי של אידיאולוגיה, נכה! מיכה מציע שהם יעברו למקום אחר כדי לשכוח את העבר שלהם. אז הם עוברים דירה. לאן הם עוברים? לבאר שבע. יופי מיכה, מה עשית בזה?

טופז באה אל משה לספר לו את החדשות לגבי הילד הטרגי שלהם, אבל היא מגלה שהוא עבר דירה, ולא יודעים להגיד לה לאן.

העלילה ממשיכה לנוע במהירות מסחררת – משה נתקל בחברה של אמא שלו מפעם, שמספרת לו שאמא שלו לא הייתה באמת משוגעת – המדינה עשתה לה את זה עם מכות חשמל, כדי "להתפטר ממנה". משה חושב שזה לא הגיוני שדבר כזה יקרה. גם אני, אבל מסיבות אחרות לגמרי.

משה מספר למיכה שהוא ביקר בשכונת הילדות שלהם, ומקבל צעקות ממיכה, ששואל אותו: "בשביל זה עברנו לבאר שבע?" כשהוא שומע את שאר הסיפור, הם מחליטים ללכת לבקר שוב את אמא באברבאנל ולראות אם באמת הכל באשמת המדינה המניאקית הזו.

הם הולכים לדבר בנועם עם האחות, אפילו יש להם פתק רשמי והכל, אבל מה לעשות, האחות שלנו נולדה באשכנזיה, ולכן היא מתחילה לצעוק עליהם שאם הם לא ילכו היא תקרא למשטרה והם ילכו לכלא, שם הם יפגשו את כל החבר'ה הצ'חצ'חים שלהם מהשכונה. מיכה לא נשאר חייב ואומר שזה שהם לא נולדו אשכנזים עם פרוטקציה לא עושה אותם דפוקים. מן הסתם יש סיבות אחרות למה הם דפוקים, אבל לא נציין אותן פה. בקיצור, רק כשהרופא שנתן להם את הפתק בא ומתחיל לדבר עם האחות, דברים מתחילים לזוז. או כמו שמיכה אומר, רק עם כוח דברים זזים במדינה הזו.

טופז יושבת בגשם על ספסל וכבר רואים שהיא מתחילה לגדל כרית מתחת לחולצה. היא קופאת מקור, אבל למזלה (?) פתאום עוברת ברחוב אניטה פללי, ומציעה לעזור לה. הידד לצירופי מקרים!

בינתיים, במה שאני מניח שהוא מחסן נטוש אי שם בעיר, סימון נפגש עם בחור חביב שמביא לו תעודת זהות חדשה על שם 'מרדכי קזנובה' ותעודת פטירה על שמו, כדי שיוכל להתחיל בחיים חדשים. כמו בסצנת הנרקומן מאחד הסרטים הקודמים, גם כאן נראה שמפיקי הסרט חקרו את הנושא לעומק ודאגו שיהיה ריאליסטי ככל האפשר.

* * *

הרופא מסביר למשה ומיכה שאי אפשר לשחרר את אמא שלהם בלי הרבה מאוד טופסיאדה, ומיכה יוצא משם בטריקת דלת וקללות. משה מתנצל בשמו ורק אז הרופא מתרכך ומרים טלפון לועדת השחרורים. כנראה שהוא רק רצה שהם יתחננו בפניו.

בחוץ מיכה נתקל בבחורה שהתיק הרפואי של אמא שלה 'נעלם', ומסביר לה בנאום מרגש שזה ככה בכל מקום במדינה, כי הם מזרחיים. אתם כבר יודעים את דעתי בנושא, אני מניח.

לבסוף הצדק מנצח ומשה ומיכה לוקחים את אמא הביתה, ונותנים לה כדורים שהרופא הבטיח להם שיבריאו אותה. אם יש כדורים כאלה, למה לא השתמשו בהם עד עכשיו? כנראה מדובר בקונספירציה!

טופז עומדת ללדת, ומשה בינתיים יושב על ספסל ומעביר את הזמן בפלאשבקים ושירי דיכאון. מיכה הולך לדבר עם חברים, שלאחד מהם יש אוזניים ממש גדולות. ואם זה לא מספיק אקשן, הרי שסימון, סליחה, 'מרדכי קזנובה', מתכנן את הנקמה שלו יחד עם חבריו הפושעים (אחד מהם הגמד שאוהב לזיין מהסרט ההוא של אבי ביטר!).

מיכה נפגש שוב עם מאיה, הבחורה מאברבאנל, ככה שהסיכויים גבוהים שהם יתאהבו, ילכו לים וייפרדו אחרי חמש דקות. הוא מספר לה שהמצב הכספי שלו ושל משה קשה, והיא מציעה לו שילך איתה לקזינו החדש שנפתח. או או, אני מריח פה סגירת מעגל שלא הייתה מביישת את ג'ורג' לוקאס!

הצרה הראשונה היא שהקזינו הוא בבעלות מר קזנובה והגמד הערס. הגמד צועק על אנשים כדי להראות שזה שהוא גמד לא אומר שהוא לא יכול להיות גם ערס מוצלח.

מיכה מתחיל להראות סימני עצבנות כשהוא רואה משפחות מאבדות כסף בקזינו אבל לא ממהר ללכת. סימון מזהה אותו מרחוק, וקורא לאחד מההנצ'מנים שלו שיטפל בעניין.

בבית משה רואה שהאמא מתחילה לחזור לעצמה ולמלמל שגנבו לה את הילדים. הוא כל כך מתרגש שהוא שוכח שהוא נכה ונופל על הרצפה. קורה.

סימון בא לקחת מהגמד כסף – מתברר שהגמד הוא הבוס הגדול פה, הא הא הא, והוא לא מוכן לשלם לו כל כך מהר. סימון מסביר לו שהוא רוצה חצי מהרווחים. אם הייתי במקומו הייתי פשוט משתלט על העסק. כאילו, גמד? ממה אתה מפחד?

בבית משה מגלה למיכה שהסוד היה בכדורים – הם גרמו לאמא לאבד את הזיכרון. מה שמפתיע פה הוא שאת הפסקה עם תאוריית הקונספירציה שלי כתבתי לפני שראיתי את הקטע הזה, ככה שכנראה שראיתי יותר מדי מהסרטים האלה. לו רק היה לי כדור לאיבוד הזיכרון.

האחים המאושרים יוצאים מהבית, שם מחכים להם הבריונים של סימון ומנסים להרוג אותם. למרבה המזל בשלב הזה משה כל כך מעוצבן שהוא מפסיק להיות נכה, והוא מנצח את הבריונים. כמו שאומר הפתגם: "אם יש רצון, גם בתסריט יהיו חורים עצומים."

סימון פורץ למשרד של הגמד ולוקח לו כסף מהכספת, ואז מתחבר מאחורי הדלת כשהגמד נכנס. כשהוא נכנס לפאניקה ותוהה מי פרץ לו למשרד, סימון יורה בו ואפילו עושה פו על האקדח בצורה סימבולית.

מיכה יושב עם החברים הערסים שלו ששואלים אותו בערסית למה הוא עצוב אם אח שלו פתאום שוב הולך, והוא מסביר שאחרי שהוא חי מהכסף של אחיו, הוא היה רוצה להחזיר לו אותו. הערסים חושבים קצת ומציעים לו לגנוב רכב ולמכור אותו לערבים. (זה היה ב-1997, הכל נראה אז אפשרי)

בינתיים סימון פוגש את החבר שלו שעזר לו, ואומר לו שהוא עשה עבודה כל כך טובה שהוא יתן לו את החלק שלו. למי שעוד תוהה בשלב הזה, אז "החלק שלו" = "כדור בבטן". אם נמשיך באנלוגיות למלחמת הכוכבים, הרי שסימון עבר סופית לצד האפל.

מיכה חושב שזה רעיון רע לגנוב רכב, אבל 2,000 ש"ח מקדמה עוזרים לו לשנות את דעתו. לרוע המזל הוא נתקל מיד בשוטרים שמבצעים עליו נוהל מעצר חשוד סטנדרטי (אגרופים, אזיקים וקללות).

מיכה מנסה להגיד שהוא לא עשה כלום, אבל השוטרים פותחים את תא המטען – ומגלים שם גמד מת! (מן הסתם, אותו גמד מקודם. זה היה די משונה אם זה היה אחרת.) הם מכניסים אותו לרכב של המשטרה ונוסעים.

משה מבקר את מיכה בכלא ומסביר לו שמאשימים אותו ברצח, והוא יוכל להוציא אותו משם רק באמצעות עורך דין, שעולה הרבה כסף. מיכה נכנס למצב אוטומט ומתחיל לנאום על כך שתמיד דופקים אותם והכל זה כסף במדינה הזו. משה מספר לו שהוא יעבור לגור עם אמא בת"א ויחזור קצת לשיר וככה הוא יממן עורך דין שיוציא אותו מהכלא. (זה צריך להיות חתיכת עורך דין בשביל להסביר שהגמד המת בתא המטען שלו היה של מישהו אחר, לא פלא שזה כזה יקר.)

ואכן הוא עובר לגור בת"א עם אמא, אבל כשהוא מנסה לחזור לשיר הוא נתקל בבעיה – המפיק שהוא הולך אליו החליט שהקהל שכח אותו. זה אכן קהל בוגדני אם זה אותו קהל שפעם הריע לו בעוד הוא יושב על מכונית נוסעת. כשהוא יוצא החוצה נכנסת ריקי, אחת השותפות של אותו מפיק, ומסיבה לא ברורה מחליטה שהאדם שראתה לחמש שניות הוא הזמר העתידי שלה, ומשכנעת אותו לתת למשה סיכוי.

בסצנה הבאה אמא מתה בלי קשר לכלום, כנראה שעברו כבר שלוש דקות לפני שהיה קלוז-אפ טראגי על אחת הדמויות.

משה עושה מה שנהוג במקרים כאלה, ומתחיל להסתובב ברחוב בלי מטרה. כשהוא חוזר הביתה הוא מסתכל על המיטה הריקה, ולפתע מופיעה הרוח של אמא. (כמו אובי-וואן!)

בהמשך ריקי מתקשרת למשה ומנסה לשכנע אותו להצטרף אליה, אבל הוא אומר לה שהוא באבל. מה שלא מפריע לסצנה הבאה להיות קלוז אפ על עיתון שבו מישהו הדביק על העמוד הראשי נייר ורוד עם תמונות של משה והכותרת הבאה:

"הזמר "משה כהן" חוזר בגדול לאחר היעדרות ממושכת"

כנראה שיש משה כהן מזויף שמנצל את ההזדמנות להתפרסם, או שהעורך הלשוני של ידיעות היה בחופש.

אחד הדברים שאני אוהב בסרט הזה הוא איך שלא אכפת לו לקפוץ בזמן כשצריך, כי פחות משתי דקות אחרי שהאמרגן אמר לו שהוא לא רלוונטי, ריקי כבר מראה לו את הבית החדש והמפואר שלו (שנראה באופן חשוד כמו הבית של האשכנזים ב"קורבן האהבה") ומספרת לו איך שהקהל צמא להופעות שלו.

אבל מה – הוא מכריחה אותו להבטיח לה שהוא לא יתאהב ויזניח את הקריירה! זה נשמע קצת ספציפי מדי – האם היא יודעת משהו? כן, היא יודעת שהיא בסרט-אבי-ביטר, זה מתבקש.

בינתיים, בבית של אניטה פללי, טופז יושבת עם הילדה ומתבאסת. לפתע היא מסתכלת בעיתון ונכנסת לתדהמה: "משה חוזר לארץ! הוא חוזר להופיע!"

משה היה בבאר שבע עד עכשיו, למי שלא עקב. אני מניח שזה נחשב לחו"ל במובן מסוים.

הכל מתברר במהרה – טופז מגיעה לבית החדש של משה כדי לספר לו על הילדה, אבל נתקלת בריקי שמתייחסת אליה בחשדנות ומסבירה לה שמשה כבר לא מדבר על האהבות הישנות שלו. (בנוסף, הוא חייב להתנזר ממין כדי לא להזניח את הקריירה, כמובן.) טופז נותנת לריקי מכתב בשביל משה עם כל הסיפור, אבל ברגע שריקי סוגרת את הדלת היא קורעת את המכתב. ביץ'!

ואז טופז נדרסת ע"י משאית. למה? ראו את ההערה לגבי האמא למעלה. אחרי זה משה מופיע במועדון ואז מופיעה כתובית "כעבור שש שנים". אתם מכירים את הפרק הזה בפיוצ'רמה שבו הזמן מתחיל לקפוץ קדימה? כן, בדיוק ככה.

הקיצר, אחרי שש שנים קורים הדברים הבאים: 1) מיכה משתחרר מהכלא והולך לסגור חשבונות עם צ'יקו, הערס שסידר אותו, שמספר לו שזה לא אשמתו אלא אשמת הקזינו, ו2) יסמין, הבת של טופז, שהועברה לאימוץ אחרי המוות שלה, נאלצת לעבור לידיה המיוזעות של אניטה פללי בגלל שסוגרים את המוסד.

אניטה רואה שיסמין עצובה, אז היא שואלת אותה למה, ויסמין עונה לה שהיא מתגעגעת לאמא. גם אני הייתי מתגעגע לאמא הביולוגית שלי אם אניטה פללי הייתה האמא המאמצת שלי.

טופז מביאה את יסמין למשה, שלא מאמין שהיא הבת שלו עד שהוא מוודא את זה עם משרד הפנים. בינתיים מיכה מספר לו שהוא גילה שסימון עומד מאחורי כל הקונספירציה והוא הולך לפנצ'ר אותו. יופי מיכה, זה הדבר הנכון לעשות אחרי שישבת שש שנים בכלא על רצח! משה מסביר לו שזה צעד לא חכם, אבל מיכה מתרץ את זה בכך שהכל אשמת, ניחשתם נכון, המדינה שלא עושה כלום נגד הפושעים האמיתיים.

מאיה, החברה של מיכה, מתעוררת ומגלה מכתב ממיכה, שאותו היא קוראת עם הקול שלו, כמו כל הסרטים האלה. אז הנה המוסר השכל של הסרט, כפי שנכתב במכתב של מיכה:

"מאיה! אני כותב את המכתב הזה שכולי כואב וכועס על היחס של הממסד כלפי תושבי השכונות ועיירות הפיתוח. (עובדת טריויה: ירמי קדושי, המפיק והשחקן שמשחק את מיכה, גר כל החיים בין רמת השרון לכפר סבא, לפי הביוגרפיה הרשמית שלו.) חבל שמציאות זו גורמת לצעירים להסתבך עם החוק. מכיוון שהחוק והמשטרה לא מוכנים להגן עלינו, הגעתי למסקנה שאני צריך לקחת את החוק בידיים. שתיקריאי את המכתב הזה, אני אהיה רחוק בדרך ללא חזרה."

יש לי משהו בעין. אה, זה קטרקט.

מיכה הולך להתנקש בסימון, שמצליח להתגבר עליו וכמעט יורה בו, אבל לפתע הוא מקבל כדור בעצמו… ממשה כמובן, שמגיע מאחורי השיחים. המעגל נסגר סופית!

או שמא…?


- חגי (לאאאאאאאאאא!!)

FireStats icon ‏מריץ FireStats‏