הביטרספקטיבה 2: מבט כואב 2

[פורסם במקור במאי 2005]

הסרט "מבט כואב" הסתיים במוות של הגיבור הראשי, כך שהרעיון של סרט המשך נשמע קצת בעייתי. בכל זאת זה לא עצר אותם מלנסות.

הסרט מתחיל בסצנת הסיום של הסרט הקודם, שבה משה, היתום הטרגי, מתחתן עם בחירת ליבו, רק כדי לקבל כדור בראש מיד אחר כך מסימון, סוחר הסמים שאיתו הסתכסך. עם זאת, עכשיו מתברר שמשה לא נהרג אלא פונה בזמן לבית החולים! כמה לוקאסי מצד הבמאי! (אגב, שמעתי שמועות שהולכים להוציא את הסרטים האלה מחדש במהדורת עשור מיוחדת עם אפקטים דיגיטליים.)

מיכה, אחיו של משה, מגיע לבית החולים, שם הרופא המנתח לא נותן לו להיכנס. מיכה מתוך הרגל נכנס למגננה: "אתה מנסה להסתיר ממני משהו, דוקטור? מה קרה לו?", כאילו מדובר בקונספירציה אשכנזית. מיכה, האח שלך סובל ממה שקוראים בעגה הרפואית כ"כדור בראש" (Acus Glandis). זה לא משנה אם תתנהג כאילו מנסים לדפוק אותך כי אתה מזרחי.

הרופא מספר לו שמשה יישאר נכה לכל החיים, והוא הולך משם בעצב. קרדיטים, כשברקע רואים את משה שוכב במיטה ונראה עצוב, עם תחבושת מדממת על הראש. אה, וכמובן השיר "אבא שיחק קלפים" ברקע, למי ששכח את הסרט הקודם.

טופז, הדוגמנית מהסרט הקודם (ואשתו של משה), מחליטה לחזור הביתה, אחרי שש שנים שבהם ברחה מהבית. שם היא מקבלת קבלת פנים צוננת מאוד מאבא שלה. ציטוט נבחר: "היא עשתה לי בושות עם כל השכנים, היא הלכה עם נרקומנים, עם זמרים.."

אחרי חודשיים מיכה מגיע לבית החולים ומספר למשה שהרופא החליט לשחרר אותו הביתה, אבל הוא לא מתלהב. "מה זה משנה לי בית או בית חולים?", אומר משה. "אלוהים עשה אותי אדם נכה."

משה, זה לא אלוהים שעשה אותך אדם נכה, זה סיימון המניאק, אל תתבלבל.

טופז בינתיים מתוודה בפני אמא שלה שהיא בהריון ממשה, ואמא שלה לא מבינה איך זה אפשרי טכנית – הרי ירו במשה ביום של החתונה, מתי היא הספיקה לכל הרוחות להיכנס להריון?


משה ומיכה הולכים למזח, ומיכה מנסה לשכנע את משה שהוא חייב להוציא קסטה, אבל משה מסרב כי הוא נכה. הרי ידוע שאנשים שמשותקים ברגליים לא יכולים לשיר. או משהו. מיד אחר כך באופן אירוני הוא שר שיר דיכאון על זה שהוא נכה. יופי של אידיאולוגיה, נכה! מיכה מציע שהם יעברו למקום אחר כדי לשכוח את העבר שלהם. אז הם עוברים דירה. לאן הם עוברים? לבאר שבע. יופי מיכה, מה עשית בזה?

טופז באה אל משה לספר לו את החדשות לגבי הילד הטרגי שלהם, אבל היא מגלה שהוא עבר דירה, ולא יודעים להגיד לה לאן.

העלילה ממשיכה לנוע במהירות מסחררת – משה נתקל בחברה של אמא שלו מפעם, שמספרת לו שאמא שלו לא הייתה באמת משוגעת – המדינה עשתה לה את זה עם מכות חשמל, כדי "להתפטר ממנה". משה חושב שזה לא הגיוני שדבר כזה יקרה. גם אני, אבל מסיבות אחרות לגמרי.

משה מספר למיכה שהוא ביקר בשכונת הילדות שלהם, ומקבל צעקות ממיכה, ששואל אותו: "בשביל זה עברנו לבאר שבע?" כשהוא שומע את שאר הסיפור, הם מחליטים ללכת לבקר שוב את אמא באברבאנל ולראות אם באמת הכל באשמת המדינה המניאקית הזו.

הם הולכים לדבר בנועם עם האחות, אפילו יש להם פתק רשמי והכל, אבל מה לעשות, האחות שלנו נולדה באשכנזיה, ולכן היא מתחילה לצעוק עליהם שאם הם לא ילכו היא תקרא למשטרה והם ילכו לכלא, שם הם יפגשו את כל החבר'ה הצ'חצ'חים שלהם מהשכונה. מיכה לא נשאר חייב ואומר שזה שהם לא נולדו אשכנזים עם פרוטקציה לא עושה אותם דפוקים. מן הסתם יש סיבות אחרות למה הם דפוקים, אבל לא נציין אותן פה. בקיצור, רק כשהרופא שנתן להם את הפתק בא ומתחיל לדבר עם האחות, דברים מתחילים לזוז. או כמו שמיכה אומר, רק עם כוח דברים זזים במדינה הזו.

טופז יושבת בגשם על ספסל וכבר רואים שהיא מתחילה לגדל כרית מתחת לחולצה. היא קופאת מקור, אבל למזלה (?) פתאום עוברת ברחוב אניטה פללי, ומציעה לעזור לה. הידד לצירופי מקרים!

בינתיים, במה שאני מניח שהוא מחסן נטוש אי שם בעיר, סימון נפגש עם בחור חביב שמביא לו תעודת זהות חדשה על שם 'מרדכי קזנובה' ותעודת פטירה על שמו, כדי שיוכל להתחיל בחיים חדשים. כמו בסצנת הנרקומן מאחד הסרטים הקודמים, גם כאן נראה שמפיקי הסרט חקרו את הנושא לעומק ודאגו שיהיה ריאליסטי ככל האפשר.

* * *

הרופא מסביר למשה ומיכה שאי אפשר לשחרר את אמא שלהם בלי הרבה מאוד טופסיאדה, ומיכה יוצא משם בטריקת דלת וקללות. משה מתנצל בשמו ורק אז הרופא מתרכך ומרים טלפון לועדת השחרורים. כנראה שהוא רק רצה שהם יתחננו בפניו.

בחוץ מיכה נתקל בבחורה שהתיק הרפואי של אמא שלה 'נעלם', ומסביר לה בנאום מרגש שזה ככה בכל מקום במדינה, כי הם מזרחיים. אתם כבר יודעים את דעתי בנושא, אני מניח.

לבסוף הצדק מנצח ומשה ומיכה לוקחים את אמא הביתה, ונותנים לה כדורים שהרופא הבטיח להם שיבריאו אותה. אם יש כדורים כאלה, למה לא השתמשו בהם עד עכשיו? כנראה מדובר בקונספירציה!

טופז עומדת ללדת, ומשה בינתיים יושב על ספסל ומעביר את הזמן בפלאשבקים ושירי דיכאון. מיכה הולך לדבר עם חברים, שלאחד מהם יש אוזניים ממש גדולות. ואם זה לא מספיק אקשן, הרי שסימון, סליחה, 'מרדכי קזנובה', מתכנן את הנקמה שלו יחד עם חבריו הפושעים (אחד מהם הגמד שאוהב לזיין מהסרט ההוא של אבי ביטר!).

מיכה נפגש שוב עם מאיה, הבחורה מאברבאנל, ככה שהסיכויים גבוהים שהם יתאהבו, ילכו לים וייפרדו אחרי חמש דקות. הוא מספר לה שהמצב הכספי שלו ושל משה קשה, והיא מציעה לו שילך איתה לקזינו החדש שנפתח. או או, אני מריח פה סגירת מעגל שלא הייתה מביישת את ג'ורג' לוקאס!

הצרה הראשונה היא שהקזינו הוא בבעלות מר קזנובה והגמד הערס. הגמד צועק על אנשים כדי להראות שזה שהוא גמד לא אומר שהוא לא יכול להיות גם ערס מוצלח.

מיכה מתחיל להראות סימני עצבנות כשהוא רואה משפחות מאבדות כסף בקזינו אבל לא ממהר ללכת. סימון מזהה אותו מרחוק, וקורא לאחד מההנצ'מנים שלו שיטפל בעניין.

בבית משה רואה שהאמא מתחילה לחזור לעצמה ולמלמל שגנבו לה את הילדים. הוא כל כך מתרגש שהוא שוכח שהוא נכה ונופל על הרצפה. קורה.

סימון בא לקחת מהגמד כסף – מתברר שהגמד הוא הבוס הגדול פה, הא הא הא, והוא לא מוכן לשלם לו כל כך מהר. סימון מסביר לו שהוא רוצה חצי מהרווחים. אם הייתי במקומו הייתי פשוט משתלט על העסק. כאילו, גמד? ממה אתה מפחד?

בבית משה מגלה למיכה שהסוד היה בכדורים – הם גרמו לאמא לאבד את הזיכרון. מה שמפתיע פה הוא שאת הפסקה עם תאוריית הקונספירציה שלי כתבתי לפני שראיתי את הקטע הזה, ככה שכנראה שראיתי יותר מדי מהסרטים האלה. לו רק היה לי כדור לאיבוד הזיכרון.

האחים המאושרים יוצאים מהבית, שם מחכים להם הבריונים של סימון ומנסים להרוג אותם. למרבה המזל בשלב הזה משה כל כך מעוצבן שהוא מפסיק להיות נכה, והוא מנצח את הבריונים. כמו שאומר הפתגם: "אם יש רצון, גם בתסריט יהיו חורים עצומים."

סימון פורץ למשרד של הגמד ולוקח לו כסף מהכספת, ואז מתחבר מאחורי הדלת כשהגמד נכנס. כשהוא נכנס לפאניקה ותוהה מי פרץ לו למשרד, סימון יורה בו ואפילו עושה פו על האקדח בצורה סימבולית.

מיכה יושב עם החברים הערסים שלו ששואלים אותו בערסית למה הוא עצוב אם אח שלו פתאום שוב הולך, והוא מסביר שאחרי שהוא חי מהכסף של אחיו, הוא היה רוצה להחזיר לו אותו. הערסים חושבים קצת ומציעים לו לגנוב רכב ולמכור אותו לערבים. (זה היה ב-1997, הכל נראה אז אפשרי)

בינתיים סימון פוגש את החבר שלו שעזר לו, ואומר לו שהוא עשה עבודה כל כך טובה שהוא יתן לו את החלק שלו. למי שעוד תוהה בשלב הזה, אז "החלק שלו" = "כדור בבטן". אם נמשיך באנלוגיות למלחמת הכוכבים, הרי שסימון עבר סופית לצד האפל.

מיכה חושב שזה רעיון רע לגנוב רכב, אבל 2,000 ש"ח מקדמה עוזרים לו לשנות את דעתו. לרוע המזל הוא נתקל מיד בשוטרים שמבצעים עליו נוהל מעצר חשוד סטנדרטי (אגרופים, אזיקים וקללות).

מיכה מנסה להגיד שהוא לא עשה כלום, אבל השוטרים פותחים את תא המטען – ומגלים שם גמד מת! (מן הסתם, אותו גמד מקודם. זה היה די משונה אם זה היה אחרת.) הם מכניסים אותו לרכב של המשטרה ונוסעים.

משה מבקר את מיכה בכלא ומסביר לו שמאשימים אותו ברצח, והוא יוכל להוציא אותו משם רק באמצעות עורך דין, שעולה הרבה כסף. מיכה נכנס למצב אוטומט ומתחיל לנאום על כך שתמיד דופקים אותם והכל זה כסף במדינה הזו. משה מספר לו שהוא יעבור לגור עם אמא בת"א ויחזור קצת לשיר וככה הוא יממן עורך דין שיוציא אותו מהכלא. (זה צריך להיות חתיכת עורך דין בשביל להסביר שהגמד המת בתא המטען שלו היה של מישהו אחר, לא פלא שזה כזה יקר.)

ואכן הוא עובר לגור בת"א עם אמא, אבל כשהוא מנסה לחזור לשיר הוא נתקל בבעיה – המפיק שהוא הולך אליו החליט שהקהל שכח אותו. זה אכן קהל בוגדני אם זה אותו קהל שפעם הריע לו בעוד הוא יושב על מכונית נוסעת. כשהוא יוצא החוצה נכנסת ריקי, אחת השותפות של אותו מפיק, ומסיבה לא ברורה מחליטה שהאדם שראתה לחמש שניות הוא הזמר העתידי שלה, ומשכנעת אותו לתת למשה סיכוי.

בסצנה הבאה אמא מתה בלי קשר לכלום, כנראה שעברו כבר שלוש דקות לפני שהיה קלוז-אפ טראגי על אחת הדמויות.

משה עושה מה שנהוג במקרים כאלה, ומתחיל להסתובב ברחוב בלי מטרה. כשהוא חוזר הביתה הוא מסתכל על המיטה הריקה, ולפתע מופיעה הרוח של אמא. (כמו אובי-וואן!)

בהמשך ריקי מתקשרת למשה ומנסה לשכנע אותו להצטרף אליה, אבל הוא אומר לה שהוא באבל. מה שלא מפריע לסצנה הבאה להיות קלוז אפ על עיתון שבו מישהו הדביק על העמוד הראשי נייר ורוד עם תמונות של משה והכותרת הבאה:

"הזמר "משה כהן" חוזר בגדול לאחר היעדרות ממושכת"

כנראה שיש משה כהן מזויף שמנצל את ההזדמנות להתפרסם, או שהעורך הלשוני של ידיעות היה בחופש.

אחד הדברים שאני אוהב בסרט הזה הוא איך שלא אכפת לו לקפוץ בזמן כשצריך, כי פחות משתי דקות אחרי שהאמרגן אמר לו שהוא לא רלוונטי, ריקי כבר מראה לו את הבית החדש והמפואר שלו (שנראה באופן חשוד כמו הבית של האשכנזים ב"קורבן האהבה") ומספרת לו איך שהקהל צמא להופעות שלו.

אבל מה – הוא מכריחה אותו להבטיח לה שהוא לא יתאהב ויזניח את הקריירה! זה נשמע קצת ספציפי מדי – האם היא יודעת משהו? כן, היא יודעת שהיא בסרט-אבי-ביטר, זה מתבקש.

בינתיים, בבית של אניטה פללי, טופז יושבת עם הילדה ומתבאסת. לפתע היא מסתכלת בעיתון ונכנסת לתדהמה: "משה חוזר לארץ! הוא חוזר להופיע!"

משה היה בבאר שבע עד עכשיו, למי שלא עקב. אני מניח שזה נחשב לחו"ל במובן מסוים.

הכל מתברר במהרה – טופז מגיעה לבית החדש של משה כדי לספר לו על הילדה, אבל נתקלת בריקי שמתייחסת אליה בחשדנות ומסבירה לה שמשה כבר לא מדבר על האהבות הישנות שלו. (בנוסף, הוא חייב להתנזר ממין כדי לא להזניח את הקריירה, כמובן.) טופז נותנת לריקי מכתב בשביל משה עם כל הסיפור, אבל ברגע שריקי סוגרת את הדלת היא קורעת את המכתב. ביץ'!

ואז טופז נדרסת ע"י משאית. למה? ראו את ההערה לגבי האמא למעלה. אחרי זה משה מופיע במועדון ואז מופיעה כתובית "כעבור שש שנים". אתם מכירים את הפרק הזה בפיוצ'רמה שבו הזמן מתחיל לקפוץ קדימה? כן, בדיוק ככה.

הקיצר, אחרי שש שנים קורים הדברים הבאים: 1) מיכה משתחרר מהכלא והולך לסגור חשבונות עם צ'יקו, הערס שסידר אותו, שמספר לו שזה לא אשמתו אלא אשמת הקזינו, ו2) יסמין, הבת של טופז, שהועברה לאימוץ אחרי המוות שלה, נאלצת לעבור לידיה המיוזעות של אניטה פללי בגלל שסוגרים את המוסד.

אניטה רואה שיסמין עצובה, אז היא שואלת אותה למה, ויסמין עונה לה שהיא מתגעגעת לאמא. גם אני הייתי מתגעגע לאמא הביולוגית שלי אם אניטה פללי הייתה האמא המאמצת שלי.

טופז מביאה את יסמין למשה, שלא מאמין שהיא הבת שלו עד שהוא מוודא את זה עם משרד הפנים. בינתיים מיכה מספר לו שהוא גילה שסימון עומד מאחורי כל הקונספירציה והוא הולך לפנצ'ר אותו. יופי מיכה, זה הדבר הנכון לעשות אחרי שישבת שש שנים בכלא על רצח! משה מסביר לו שזה צעד לא חכם, אבל מיכה מתרץ את זה בכך שהכל אשמת, ניחשתם נכון, המדינה שלא עושה כלום נגד הפושעים האמיתיים.

מאיה, החברה של מיכה, מתעוררת ומגלה מכתב ממיכה, שאותו היא קוראת עם הקול שלו, כמו כל הסרטים האלה. אז הנה המוסר השכל של הסרט, כפי שנכתב במכתב של מיכה:

"מאיה! אני כותב את המכתב הזה שכולי כואב וכועס על היחס של הממסד כלפי תושבי השכונות ועיירות הפיתוח. (עובדת טריויה: ירמי קדושי, המפיק והשחקן שמשחק את מיכה, גר כל החיים בין רמת השרון לכפר סבא, לפי הביוגרפיה הרשמית שלו.) חבל שמציאות זו גורמת לצעירים להסתבך עם החוק. מכיוון שהחוק והמשטרה לא מוכנים להגן עלינו, הגעתי למסקנה שאני צריך לקחת את החוק בידיים. שתיקריאי את המכתב הזה, אני אהיה רחוק בדרך ללא חזרה."

יש לי משהו בעין. אה, זה קטרקט.

מיכה הולך להתנקש בסימון, שמצליח להתגבר עליו וכמעט יורה בו, אבל לפתע הוא מקבל כדור בעצמו… ממשה כמובן, שמגיע מאחורי השיחים. המעגל נסגר סופית!

או שמא…?


- חגי (לאאאאאאאאאא!!)

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

FireStats icon ‏מריץ FireStats‏